קרב הטיטאנים

תארו לכם שבמוחם הקודח של מהנדסי אחד משני היצרנים הגדולים של ציוד הצילום המקצועי היה עולה רעיון העיוועים הבא: ״היצרן המתחרה מציע ללקוחותיו כמה וכמה עדשות נפלאות שאין להן אח ורע במערכת שלנו. הלקוחות הכבדים שלנו מתחילים לברוח לנו מבין האצבעות משום שהחיישן האחרון של המתחרה עולה על זה שלנו. מדוע שלא נפנה אל המתחרים ונציע להם לפתח ביחד מתאם שיאפשר את הרכבת העדשות שלהם על המצלמות שלנו, כולל תמיכה במיקוד אוטומטי, שליטה בצמצם והעברת נתוני exif? כך כולם ירוויחו: הלקוחות שלנו יפסיקו לזלוג והם יוכלו למכור יותר עדשות״. אילו הייתי מנהל את היצרן השני הייתי מחכך את כפות ידי בשביעות רצון ומאמץ בחום את ההצעה. הייתי משחק את הקשה להשגה: מאלץ את המתחרה שלי לשאת בכל הוצאות המו"פ ועוד מכריח אותו לשלם לי תמלוגים נדיבים עבור כל מתאם שימכור ללקוחותיו.

מובן שזה לא יקרה; בתרבות העסקית היפנית אין מקום לשיתוף פעולה כזה. לא אתפלא אם החוק ביפן קובע עונש מוות בעוון מעשים כאלה. באירופה, לעומת זאת, זה מקובל ואפילו נפוץ. וזה קרה. 

לייקה, יצרנית מערכת הפורמט הבינוני S2, סובלת כנראה ממשבר במכירות של המצלמה הזאת. רוב המתחרים שלה מציעים מצלמות בעלות גב נפרד שיש להן יתרון משמעותי. ב-S2, לעומת זאת, החיישן הוא חלק בלתי נפרד מגוף המצלמה והמשתמש מאבד חלק גדול מהגמישות שמאפיינת מערכות מודולריות. בנוסף לכך החיישן הקבוע במצלמה של לייקה ניחן ביחס רוחב לגובה של 3:2 שאיננו חביב במיוחד על צלמי הפורמט הבינוני. כל זה, בתוספת העובדה שלייקה חסרה את המסורת הארוכה ואת מגוון העדשות של מתחרותיה, עושה את ה-S2 למצלמת כניסה נחותה (עד כמה שזה נשמע מוזר). לכן, לפני שנתיים פנו מנהלי לייקה אל היצרן השבדי המתחרה האסלבלאד בהצעה לשתף פעולה בפיתוח מתאם שיאפשר את הרכבת אחת עשרה העדשות המשובחות שעומדות לרשות לקוחותיו על ה-S2. האסלבלאד אפילו לא טרחה להשיב על הפניה הזאת וכך קרה שמהנדסי לייקה נאלצו לשבת ולהנדס לאחור את פרוטוקול התקשורת בין עדשות הצייס של האסלבלאד לבין הגוף, כמו אחרוני הסינים:

We had to reverse-engineering this product. This adapter translates the Leica language to Hasselblad language, and vice-versa. In order to achieve this, we had to do some detective work. Basically, we used logic analysers and looked at what would happen to the lens when you gave it a specific command. For example, we would look at the message being transmitted by the lens when you put it at a certain shutter speed or aperture. We recorded that information and studied it. It involved a lot of trial and error, but after some time you know how it works.

 Stephan Schultz, Leica

המתאם, שהוכרז השבוע, מאפשר הרכבה והפעלה מלאה של עדשות אלה על המערכת של לייקה, כולל מיקוד אוטומטי. אבל לייקה היא לייקה: למרות ההשפלה (או אולי בגללה?) לייקה תגבה עבורו סכום ששקול לכ-9000 שקלים. 

אתם ודאי סקרנים לדעת מה היה למנהלי האסלבלאד לומר על זה. ובכן, הודעה בטמפרטורה נמוכה שיצאה משבדיה ציינה רק שהמהלך של לייקה מוכיח את העליונות האופטית של האסלבלאד:

We are delighted with Leica's decision to launch an adapter that provides their customers with a compelling opportunity to embrace the acknowledged ultimate superiority of our medium format H System lenses. Every Hasselblad lens has been designed and produced to the most exacting and meticulous standards and discerning photographers worldwide are well aware that the image quality of any camera is only as good as the lens that forms the image.

Dr. Larry Hansen, Hasselblad

לא צריך להיות גרמני על מנת לחוש עד כמה ההערה הזאת מכאיבה ללייקה.

מה אפשר ללמוד מזה? ראשית, ביונטים משותפים הם רעיון טוב. אלמלא התעקשה לייקה על פיתוח ביונט משלה כל הפיאסקו הזה היה נמנע. הדוגמה הבולטת לכך מצויה דווקא בשוק ה-EVIL הבזוי, שם שיתוף פעולה מתברר כיתרון משמעותי (היצרן הראשון בדוגמה ההיפותטית שלמעלה עומד ללמוד זאת על בשרו, כנראה). שנית, לייקה היא אולי הלייקה של הצילום העממי, אבל היא הסיגמה של הפורמט הבינוני (לא שיש לי משהו נגד סיגמה - או נגד לייקה). הכל יחסי. 

באמצעות British Journal of Photography

 .