דברים שאפשר לעשות בטלפון נייד

בהמשך לבחירה השנויה במחלוקת במצלמה של ה-iPhone 4 כמצלמת השנה של "העין", הנה כמה דוגמאות לשימושים מקצועיים שנעשו בה:

• צלם האופנה Lee Morris צילם סדרה שלמה בעזרת המצלמה הזאת. התוצאות מרשימות (גם בזכות ציוד תאורה מלא והרבה ניסיון).
• צלם הניו יורק טיימס Damon Winter פירסם סדרת תמונות שנויות במחלוקת שצורפו לכתבה על חיילי הצבא האמריקני באפגניסטן. כמה מהן התפרסמו בעמוד הראשון של העיתון ב-21 בנובמבר.
• והנה דוגמה לסדנת צילום המיועדת למשתמשי ה-iPhone (חיפוש קצר מגלה שיש עוד רבות כמוה).

כל מי שצילם במשך חמש דקות יודע שהתאורה היא ה"סוד" של "אפקט ה-WOW" (אני משתמש כאן בביטוי הנאלח הזה בכוונה) ושלעיבוד התמונה לאחר החשיפה יכולה להיות השפעה מכרעת על המראה שלה. את התמונה שלמטה אפשר היה לצלם בכל מצלמה, ובכל זאת הצלם טרח להדגיש שהיא הופקה בעזרת טלפון סלולארי. ולא סתם טלפון סלולארי, אלא iPhone. זה מזכיר לי את הסרטון הזה. בכל המקרים האלה המצלמה היא לא העניין, אבל הופכים אותה לסוגיה מרכזית (ובאותה נשימה מאדירים גם את הצלם, שהצליח להשיג תוצאות בעלות מראה "מקצועי" בעזרת ציוד נחות).

מדוע כל החגיגה הזאת נסובה דווקא סביב ה-iPhone ואילו מצלמות סלולריות אחרות, לא שונות ממנה באופן מהותי, נותרות בצל? זה קורה מהסיבה הלא נכונה: ה-iPhone הוא סמל סטאטוס אופנתי. המשתמשים בו נתפסים כבעלי מערכת ערכים "נכונה": מודעות סביבתית וקהילתית, הכרה בזכויות של קבוצות מיעוט (כל עוד הם חיים בשכונה מרוחקת), התנגדות מנומסת למונופולים דורסניים, איתנות כלכלית שאיננה מנקרת עיניים, אורח חיים בריא, פתיחות לטכנולוגיה (בעיקר טכנולוגיה "נקיה"), חומרנות מתונה, אינדיווידואליזם מתורבת וכו'. אם בחרת ב-iPhone - סימן שאתה שייך ל"טובים". ה-iPhone יוצר סביבו מועדון שכדאי להשתייך אליו, ואותם צלמים שמדגישים את העובדה שהפיקו עבודה מסויימת בעזרת המצלמה הצנועה הזאת בעצם צועקים: "אני שייך לחבר'ה הטובים. תרימו טלפון אם אתם זקוקים לצלם". הם לא שונים במאומה מכל בעל מקצוע אחר שמתרברב בכלי העבודה שלו.

לדעתי המצלמה המותקנת ב-iPhone 4 חדשנית ומעניינת בלי קשר לפסיכולוגיה של תקשורת המונים, אבל היא זקוקה לכל הפסטיבל הזה על מנת להפוך למהפכנית ממש.

Photograph: Lee Morris