לפני שהתחתנתי רכשתי גרדרובה יקרה להחריד (למעשה, השורש ח.ר.ד קשור לחליפה הזאת ביותר ממובן אחד). לבשתי אותה רק פעם אחת ומאז היא תלויה בארון הבגדים בחדר האורחים עם כדורי נפתלין בכיסים, ליד שמלת החתונה של זוגתי. הייתי שמח ללבוש את מכנסי המנג'טים החומים ואת המקטורן בצבע בז' לכבוד פורים, או לארח בהם חברים לקול המצהלות הנבוכות של זוגתי, אבל הכפתורים שוב אינם נסגרים. בקיצור - אלמלא ערכה הסנטימנטלי הייתי תורם את החליפה הזאת למישהו שיעשה בה שימוש.
המקבילה הצילומית לחליפות חתונה ישנות הן עדשות מעלות אבק: כל מי שהחל לצלם לפני המהפכה הדיגיטלית מחזיק ברשותו, אני בטוח, אי אלה עדשות שנקנו בשנים הראשונות שלאחר רכישת מצלמת ה-SLR הראשונה. במקרה הגרוע אלה הן עדשות זום איטיות שאין הרבה מה לעשות איתן, אבל במקרה הטוב אלה הם פריימים מהירים, בנויים לתלפיות, שכל חטאם בכך שאינם מותאמים למיקוד אוטומטי. אתם יודעים על מה אני מדבר: אותן עדשות 28, 35, 50 ו-135 מ"מ העשויות אלומיניום או פלדת אל-חלד. מחיריהן של העדשות האלה בשוק היד השניה אינם מצדיקים את הטרחה שבמיקוח, ולכן אנחנו ממשיכים להחזיק בהן. עדשות, כידוע, הן יצורים מאריכי חיים. לא מזמן נתקלתי בעדשה בת כ-60 שנה שעדיין מפיקה את אותה חדות שהפיקה ביום שבו יוצרה. עדשות כאלה ששוכבות במגרה הן איכות מבוזבזת.
מדוע לא יוקם מאגר של עדשות שאין לנו שימוש בהן? מי שיחפוץ בכך יוכל לבוא ולמשש, ולנסות, אולי אפילו לרכוש במחיר סמלי (התמורה שתתקבל תשמש לרכישת ספרים או למימון הרצאות ופעילויות). מועדון העדשות הישנות יהיה מקום מפגש לאלה שהצילום הוא תחביבם. הוא יארח תערוכות מאולתרות, יפגיש אנשים בני תרבויות צילום שונות ויהווה מפלט חמים למי שהמוזות נטשו אותו. יהיו בו איצטבת ספרים, ארון מלא עדשות וקירות עמוסי תצלומים. ומוזיקה. מקום של השראה. תמיד תוכל להיכנס ולבלות ערב סתווי בשיחה עצלה או בקריאה, אולי לצלם את האנשים באחת העדשות הישנות.
מה דעתכם?
המקבילה הצילומית לחליפות חתונה ישנות הן עדשות מעלות אבק: כל מי שהחל לצלם לפני המהפכה הדיגיטלית מחזיק ברשותו, אני בטוח, אי אלה עדשות שנקנו בשנים הראשונות שלאחר רכישת מצלמת ה-SLR הראשונה. במקרה הגרוע אלה הן עדשות זום איטיות שאין הרבה מה לעשות איתן, אבל במקרה הטוב אלה הם פריימים מהירים, בנויים לתלפיות, שכל חטאם בכך שאינם מותאמים למיקוד אוטומטי. אתם יודעים על מה אני מדבר: אותן עדשות 28, 35, 50 ו-135 מ"מ העשויות אלומיניום או פלדת אל-חלד. מחיריהן של העדשות האלה בשוק היד השניה אינם מצדיקים את הטרחה שבמיקוח, ולכן אנחנו ממשיכים להחזיק בהן. עדשות, כידוע, הן יצורים מאריכי חיים. לא מזמן נתקלתי בעדשה בת כ-60 שנה שעדיין מפיקה את אותה חדות שהפיקה ביום שבו יוצרה. עדשות כאלה ששוכבות במגרה הן איכות מבוזבזת.
מדוע לא יוקם מאגר של עדשות שאין לנו שימוש בהן? מי שיחפוץ בכך יוכל לבוא ולמשש, ולנסות, אולי אפילו לרכוש במחיר סמלי (התמורה שתתקבל תשמש לרכישת ספרים או למימון הרצאות ופעילויות). מועדון העדשות הישנות יהיה מקום מפגש לאלה שהצילום הוא תחביבם. הוא יארח תערוכות מאולתרות, יפגיש אנשים בני תרבויות צילום שונות ויהווה מפלט חמים למי שהמוזות נטשו אותו. יהיו בו איצטבת ספרים, ארון מלא עדשות וקירות עמוסי תצלומים. ומוזיקה. מקום של השראה. תמיד תוכל להיכנס ולבלות ערב סתווי בשיחה עצלה או בקריאה, אולי לצלם את האנשים באחת העדשות הישנות.
מה דעתכם?
אני בעד!
השבמחקאם יהיה כזה דבר אני הראשון ברשימת חברי המועדון.. עלה והצלח על הרעיון.
רעיון יזמי מעניין.
השבמחקלמרות שלא בטוח שיהיה לו ביקוש אמיתי, אבל אני מניח שבמחיר סמלי של עלויות המשלוח + קצת, אפשר לייצר מועדון החלפות כזה באינטרנט (אם אין עדיין).
ותהייה לגבי הצילום שצירפת - למה סביב העלים יש מעין הילה שחורה?
שבוע טוב, שאול
תומר, תודה.
השבמחקעופר, הרעיון לא קשור לאינטרנט. הוא מצדד באינטראקציה בלתי אמצעית.
ההילות נוצרו כתוצאה מחידוד יתר.
דרא"ג, אלומיניום ופלדת אל-חלד זה אותו דבר
השבמחקאייל,
השבמחקמכיוון שההערה שלך סיקרנה אותי ומכיוון שהידע שלי במטאלורגיה הוא, מה לעשות, אפסי, לא התעצלתי והלכתי לבדוק. ובכן, פלדה היא סגסוגת של ברזל ופחם (1-2%). תפקיד הפחם להקשיח את הברזל ולמנוע ממנו להתמוטט. פלדת אל-חלד היא סגסוגת של פלדה וכרום (לפחות 11%). הכרום שבתערובת מתחמצן ויוצר ציפוי שקוף על גבי הפלדה, שמונע ממנה להתחמצן בעצמה ולהחליד.
אלומיניום הוא יסוד בטבלה המחזורית שמספרו האטומי 13. זאת מתכת קלה, רכה וריאקטיבית מבחינה כימית. הוא עמיד מאד לקורוזיה בזכות תכונתו להתחמצן בקלות (על פני השטח של גופים העשויים אלומיניום נוצרת שכבת אלומיניום אוקסיד אטומה שמונעת את המשך החמצון).
תודה לך. בזכותך למדתי היום משהו חדש.