חוף אכזיב

שתיקת הים / חיים גורי

שתיקת הים
אתה תלך ולא תגיע
לעולם

שתיקת הים
הצוללים
חזרו ריקם

אל קו החוף
שבות ספינות מנוצחות
ואור השמש בגבן

אני ושנות האור
ומחשבות הים

לבסוף ננוח
ופנינו
עשב ים

הים הוא מקור החיים. זרמיו המסתוריים ומעמקיו שאין להם שיעור נותנים לו עוצמה אפלה, מרתקת. בעודי שוחה במים הכהים של אוקטובר חשבתי על יורדי הים הפיניקיים שיצאו לכבוש את חופי הים התיכון לפני 3,000 שנה. לכמה תשוקה זקוק אדם כדי לעזוב את ביתו ולצאת אל הים שאין לו חקר. כמה עז כח המשיכה של המים האלה. חשבתי על הרוך של מוות בים. חשבתי על ברונו שולץ, הסופר הפולני שמצטרף ללהקת דגי סלמון בספרו המופלא של דויד גרוסמן עיין ערך אהבה.

הממשק בין החול והגלים בחוף אכזיב הוא מגרסה ענקית. הכל מתפורר לחול גס, הכל מתלכד בכורכר וחוזר חלילה. כל ספינה טרופה ובה כדי שמן זית ממורדות הלבנון, כל שולה חלזונות ארגמן, כולם עדיין שם. ההיסטוריה, שעדיין נשחקת בין הים לבין היבשה, היא שנותנת קונטקסט לנו המבקרים לרגע.