פינת ההשראה מארחת היום את גלעד מלנקי. גלעד כתב:
שמי גלעד מלנקי, בן 37. אני מצלם מאז ומתמיד, אבל רק מאז נולדה בתי הבכורה לפני 6 שנים, עברתי לשלב יותר אינטנסיבי. התחלתי כמובן בפילם, slr ולפני 4 שנים לדיגיטלי. תחושותי בזמן צילום נסובו בתחילת דרכי רק סביב מטרה אחת ויחידה – להגיע לפוקוס לפני שחולף לו הרגע. התחלתי לצלם עם אולימפוס ידנית לגמרי, מה שאמור להיות עניין מבורך אבל בימי הפילם, לי זה היה די מציק. כאשר חזרתי לצלם, לאחר הולדת בתי הבכורה, נגה, זה היה עדיין בפילם, אבל על "אוטומט". כאשר עברתי לדיגיטלי, רק אז התחלתי ללמודמכל צילום, השתפרתי מאד טכנית ויחד עם זאת גם מבחינת ראיה קומפוזיציה וכו'. כיום בצילומי המשפחה אני מנסה כל העת ללכוד הבעות פנים מיוחדות, חד פעמיות כמעט. אחרי כל כך הרבה תמונות תעודיות סוף סוף הבנתי מה הופך לתמונה ל"טובה": הבעת פנים, זוית מיוחדת, הובלת עין הצופה ע"י עומק שדה רדוד וכן הלאה. מצורפות תמונות של נגה ואורי ושל זוג חתולים, "אמא ובת", על מצע עלי שלכת, ממש מן השבוע האחרון. תיעדתי אותן מספר דקות גם בוידאו (fz38 אבל זה כבר דיון אחר...) נעות מעט על מקומן ומשנות תנוחות כאילו לכבודי. באותם רגעים, חוץ מההתלבטות מתי להפסיק רגע עם הוידאו ולתפוס רגע מיוחד שלהן בתמונה רגילה, הרגשתי כאילו אני מציץ לרגע משפחתי אינטימי, אמא, בת, אבא שאיננו, בתקווה שהלך לצוד להם עכבר.
גלעד ישמח לתגובות.
מעניין. אהבתי במיוחד את התמונה של הילד. רגע ייחודי, אין ספק.
השבמחקתודה על תגובתך
השבמחקאיזו ילדה מהממת!
השבמחק