איך האנגלית שלכם?

בשבועות האחרונים עסקתי בהרחבה באופן שבו המתבונן "מרכיב" בעיני רוחו את התמונה ובכלים שיש בידי הצלם להשפיע על תחושותיו של המתבונן. הדיון התרכז בראיה האינסטינקטיבית של המתבונן. במחקרים פסיכולוגיים רבים שנערכו החל משנות ה-30 של המאה שעברה נמצא שיש גורמים נוספים שמשפיעים על התפיסה החזותית: מאפייניו החברתיים-תרבותיים של המתבונן, מאפייני האישיות שלו והקונטקסט המקומי והזמני של התמונה בעיניו. 

הרבה תלוי באופן חינוכו של המתבונן ובניסיון שצבר בתקופת ילדותו. מסתבר, למשל, שה"קריאה" של פרספקטיבה ליניארית היא תכונה נלמדת. ילדים בגיל הרך אינם יודעים כיצד לפרש אותה במונחים של עומק או של מרחק. מי שלא נחשף לציורים או לתצלומים שנעשה בהם שימוש בכלי האמנותי הזה לא ידע לפרש אותו גם בבגרותו. קל וחומר טעמו האמנותי של המתבונן: מי שחינוכו האמנותי כלל ביקור במוזאונים לאמנות יפתח טעם שונה ממי שהרבה לעלעל בחוברות קומיקס.

האם לדעתכם גרם המדרגות הבא עולה או יורד?

אחד הגורמים המשמעותיים ביותר על התפיסה החזותית שלנו היא השפה בה אנו מדברים וכותבים. אם אתם דוברי עברית, סביר להניח שגרם המדרגות נראה בעיניכם כיורד (אתם מורגלים בהתבוננות מימין לשמאל וכך גם כתוב הטקסט הזה). מסתבר שהשפה משפיעה על התפיסה החזותית בדרכים הרבה יותר יסודיות מאשר כיוון הקריאה. שני בלשנים אמריקאיים הגו עוד בשנות ה-30 תאוריה הקרויה על שמם: Sapir-Whorf hypothesis. לפי תיאוריה זאת השפה בה אנחנו מתקשרים מעצבת את אופן התפיסה ואת המחשבות שלנו. אנחנו לא מסוגלים לחוש, לחשוב או אפילו לחלום במונחים בלתי-מילוליים ולכן שני בני אדם הדוברים שפות שונות יתייחסו אל העולם, אל מראותיו ואל צליליו באופנים שונים. כאילו הם חיים בעולמות נפרדים.

הגישה הוורפיניאנית הקלאסית נחשבת כיום קיצונית, אך גם הפסיכולוגיה המודרנית מכירה בהשפעה שיש לשפה על התפיסה. אחת הדוגמאות הידועות היא שפע המלים המתארות שלג בשפה האסקימוסית. תושבי היער הסוב-ארקטי בקנדה משתמשים בלא פחות מ-16 מלים שונות לתיאור שלג לסוגיו ולגווניו השונים. אין לי ספק שחוויית ירידת שלג מורכבת הרבה יותר עבור בן האינואיט מאשר עבור הישראלי. הסיבה לכך היא לאו דווקא ההיכרות האינטימית שלו עם המשקע הלבן אלא העושר שמציעה שפתו. אפילו באנגלית קיימים תיאורים של שלג שאינם בנמצא בעברית: מלבד snow דובר האנגלית מבחין בין sleet, slush, flurry, blizzard ו-graupel בעוד דובר העברית לא יחוש בהבדל שבין sleet ו-graupel מאחר שהוא חסר את הביטויים הלשוניים המתארים אותם. דוגמה נוספת היא המונח juxtaposition, שאין לו תרגום משביע רצון לעברית ולכן צלמים דוברי עברית אינם מודעים לכלי האמנותי הזה ואינם מרבים להשתמש בו, לפחות לא מתוך כוונה.
הגלובליזציה התרבותית ממתנת את השפעות השפה במידת מה. בני אדם בכל קצוות העולם רואים את אותן תמונות בטלוויזיה ובעיתונים ואמצעי התקשורת ההמוניים מלמדים אותם על המשמעות שלהן. מצד שני, השפה היא מרכיב כל כך בסיסי בתרבות שלנו, אולי גם באישיות שלנו, שאין בכך די על מנת לגשר על ההבדלים.

ומה כל זה אומר לגבינו? אולי לימוד של שפה נוספת מרחיב את האופקים שלנו יותר מכפי שאנחנו חושבים ואפילו מעניק לנו דרכי ראיה חדשות.