התהליך היצירתי - חלק תשיעי: אורך המוקד

בשבעת החלקים הקודמים בסדרה הזאת תיארתי מישורים שונים של החלטות שהצלם עומד בפניהן עוד לפני הלחיצה על המחשף. כמה מהמישורים האלה משיקים זה לזה. כמה מהם נגזרים מנושא התמונה ולכן אין צורך לחשוב עליהם כלל. ההחלטה איזה אופי הצלם רוצה לתת לתמונה היא אולי אינטואיטיבית במידה רבה, אבל לדעתי רצוי לא לוותר עליה. כמה שניות של חשיבה יקרבו את התוצאה שתתקבל לתמונה שהצלם ראה בעיני רוחו.
הגיע הזמן לדון בכלים הממשיים שעומדים לרשות הצלם אשר בעזרתם הוא יכול "להגשים את החזון". הכלי הראשון במעלה הוא האופטיקה, או ליתר דיוק אורך המוקד. שוב, זה מסובך יותר מכפי שזה נראה. הפרמטר היחיד שנקבע באמצעות אורך המוקד הוא רוחב (וגובה) שדה הראיה. על מנת שנושא מסויים ימלא פרופורציה נתונה משטח הפריים, ניתן לצלם אותו מקרוב באמצעות עדשה רחבה או מרחוק באמצעות עדשת טלה-פוטו. נושא התמונה ייראה דומה בשתי התמונות האלה, אבל הרקע ייראה שונה לחלוטין. לאורך המוקד יש השפעה ניכרת על התחושה שעולה מן התמונה, שנובעת מחמשת הגורמים הבאים:

• יחס הגדלים – עדשות טלה-פוטו מציירות אובייקטים המרוחקים במידה שונה מן המצלמה בגודל דומה. הן "דוחסות" את מימד העומק של הסצנה. לעומתן, עדשות רחבות זווית "מקטינות" אובייקטים המרוחקים מהמצלמה.
• זוויות הקווים – עדשות טלה-פוטו נוטות לשמר את הגיאומטריה של אובייקטים. רוב הקווים בתמונות כאלה יהיו אופקיים ואנכיים, בעיקר בסביבות מעשי ידי אדם. קווים מקבילים זה לזה במציאות ייראו מקבילים גם בתמונה וזוויות ישרות יוצגו ככאלה. מאידך, עדשות רחבות זווית מבליטות את הפרספקטיבה הליניארית, במיוחד כשבסצנה המצולמת מופיעים מישורים רבים שמרחקיהם מהמצלמה שונים. כתוצאה מכך תמונות כאלה מתאפיינות בקווים אלכסוניים רבים שאינם מקבילים זה לזה. זוויות הקווים השונות גורמות לכך שתמונות המצולמות בטלה-פוטו נותנות תחושה סטאטית ואילו תמונות רחבות נותנות תחושה דינאמית יותר. ניסיתי להסביר את הפסיכולוגיה של התופעה הזאת כאן.
• עיוותים אופטיים – רוב עדשות הטלה-פוטו מצטיין בהיעדר עיוותים אופטיים. כתוצאה מכך תמונות המתקבלות בעדשות כאלה הן ישרות ו"נייטרליות", והתחושה המתקבלת מהן אובייקטיבית, מרוחקת וקרה. לעומתן, עדשות רחבות נוטות להדגיש עיוותי פרספקטיבה (בין השאר בפניהם של אנשים המצולמים מקרוב). רבות מהעדשות האלה, בעיקר זומים, סובלות גם מעיוות חבית. בנוסף, התיקון הרקטיליניארי של עדשות כאלה נוטה "למתוח" אובייקטים הסמוכים לפינות הפריים בציר העובר ממרכז התמונה אל הפינה. כתוצאה מכל אלה המתבונן מקבל את הרושם שהסצנה "עוטפת" אותו והוא נמצא בתוכה. התחושה המתקבלת מתמונות כאלה היא קרובה, סובייקטיבית ומעורבת.
• עומק השדה – עדשות טלה-פוטו מצטיינות בעומק שדה קטן שמקל על בידוד נושא התמונה. לעומתן עדשות רחבות מתאפיינות בעומק שדה גדול והרקע בהן הרבה יותר דומיננטי.
• סלקטיביות – עדשות טלה-פוטו מאפשרות ברירה של אובייקטים בסצנה, תוך הוצאת גורמים "מפריעים" מתוך הפריים. מאידך, שדה הראיה הרחב של עדשות קצרות מוקד גורם לכך שאינפורמציה רבה נכללת בפריים והאפשרות לברור את האובייקטים הרצויים מוגבלת. הסלקטיביות ועומק השדה הקטן מקלים על הפשטת התמונה בתמונות המצולמות בטלה-פוטו. לעומת זאת התמונות המורכבות המצולמות בעדשות רחבות נותנות תחושה "מבולגנת".

אם כן, אורך המוקד משפיע על רוב מישורי ההחלטה שנדונו בחלקים 2-7 של הסדרה הזאת. אם תחשבו על זה, מרגע שבחרתם באורך מוקד כבר החלטתם כיצד התמונה תיראה מבחינת מורכבות התמונה, הטיפול ברקע, הריאקטיביות ובמידה רבה גם היצירתיות. זו אחת הסיבות בגללה אני אוהב לצלם דווקא בעדשות פריים (או בזומים בעלי טווח אורכי מוקד מצומצם): הן מחייבות מחשבה וכיתות רגליים, מה שמבטיח תמונות טובות יותר. דווקא הזומים הנפוצים ביותר, אלה המכונים "סטנדרטיים" ונמשכים מזווית רחבה עד טלה-פוטו קצר, פוגעים בתהליך היצירתי במידה הרבה ביותר. הוורסטיליות שלהם עלולה להחליף את החשיבה של הצלם לפני שהוא לוחץ על המחשף.