הפעם מתארחת בפינת ההשראה איילת ניר עם תמונת טבע יפיפיה. התמונה מצאה חן בעיני כי יש בה כל מה שלדעתי יפה בצילום טלה-פוטו: הנושא הממוקם מעט מאחור נותן לתמונה תחושת עומק חזקה וה-juxtaposition של הזיקית ועלי העשב, בעלי הגוון המשותף, יוצר במתבונן תחושה מרגיעה של הרמוניה. עם זאת הקומפוזיציה מורכבת ומעניינת.
איילת כתבה:
גדלתי בקיבוץ גונן ובצילה של אמי, שצילמה במצלמת ישיקה (אז, בימים שהכל עוד היה ידני, לפני שהומצאה האות P). התחלתי בצילום בגיל 12, עם מצלמת פוקט. אחרי הרבה לילות בחדר חושך ושדרוג איטי (קוניקה, מצלמת הפוקוס הראשונה שלי.. אחריה ניקון) בעידן הפילם, הגיע תור הדיגיטלי.
בעקרון, צילום תמיד היה תחביב שליווה את האהבה שלי לטבע ולטיולים. המצלמה תמיד שם ליד, לתפוס רגעים מעניינים.
ההשראה שלי היא מצלמים כמו נוח פולברג, שיכולים להגיע למקום ולא לעזוב אותו לפני שיעלה עשן לבן והתמונה המתאימה תגיע - אולי כי אני ממש לא כזו, רק נהנית מלתפוס רגעים מזדמנים ולהנציח אותם.
בשנתיים האחרונות מגזין "אופנים" נותן במה לתמונות (ולכתיבה) שלי, כך שעיקר הצילום התנקז לשם, אבל עדיין צילומי הטבע קוסמים לי.
בעקרון, צילום תמיד היה תחביב שליווה את האהבה שלי לטבע ולטיולים. המצלמה תמיד שם ליד, לתפוס רגעים מעניינים.
ההשראה שלי היא מצלמים כמו נוח פולברג, שיכולים להגיע למקום ולא לעזוב אותו לפני שיעלה עשן לבן והתמונה המתאימה תגיע - אולי כי אני ממש לא כזו, רק נהנית מלתפוס רגעים מזדמנים ולהנציח אותם.
בשנתיים האחרונות מגזין "אופנים" נותן במה לתמונות (ולכתיבה) שלי, כך שעיקר הצילום התנקז לשם, אבל עדיין צילומי הטבע קוסמים לי.
יופי של תמונה. אני אוהב את הירוק-ירוק הזה.
השבמחק