באתר של צלם הנוף האהוב עלי, Michael Kenna, מוצג סרט בו הוא מתועד כשהוא מצלם באי הצפוני של יפן, הוקאידו. מלבד היופי של החורף היפני (שינוי מרענן בפני עצמו בימים לוהטים אלה), מה שריתק אותי בסרט הוא הזמן האיטי של הראיה הצילומית שלו. מובן שכצלם נוף קנה מתרכז בשינויים המתרחשים על פני תקופות ארוכות (בסרט מופיע עץ ספציפי שהוא חוזר אליו שנה אחרי שנה), אבל גם הראיה שלו ארוכה, מחושבת ואיטית. על מנת לראות הוא משתמש בחושים נוספים מלבד חוש הראיה. קנה מרשה לעצמו לדמיין עמודים של גדר כתווים מוזיקליים, עץ כאשה זקנה, כפופה מעל שפת האגם. מהסרט, וגם מהתצלומים המוצגים במהלכו, עולה תחושה מוכרת של wabi sabi. אם לא הבנתם את משמעות המושג הזה תבינו לאחר שתצפו. מומלץ מאד מאד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה