בהירות וערפול הם שני מושגים ויזואליים נפוצים בצילום, אבל בפוסט זה אתייחס אליהם מבחינה משמעותית. האידאל של השבועון המצולם Life תמיד היה תמונות חזקות בעלות אימפקט מיידי על המתבונן. ההשפעה של השבועון הזה היתה עצומה ונמתחה על פני כ-50 שנה. כשהתחלתי לצלם, באמצע שנות ה-80, החלום שלי היה להפיק תוצאות כאלה. עם השנים הטעם שלי התעדן מעט ולמדתי להכיר את הערך של תמונות סטאטיות יותר ומעוררות מחשבה, אבל עד היום לא הצלחתי להיגמל: אני מעדיף נושאים אנושיים ודינאמיים, שהם בעלי הפוטנציאל הגדול ביותר לצילום תמונות בעלות מסר חזק וברור.
כפי שכבר הסברתי, קשה לצלם תמונות כאלה. הן דורשות נושאים מעניינים, קומפוזיציות חזקות ובעיקר חשיפה ברגע מסוים מאד שבו האלמנטים המשמעותיים בתמונה מתייחסים זה לזה באופן "נכון". בתמונה בעלת מסר ישיר ומיידי המצולמים לעולם אינם מסתכלים במצלמה. כוחה נובע דווקא מהסיטואציה ה"טבעית" ומחוסר המעורבות של הצלם. הטכניקות בהן דנתי כשכתבתי על צילום רחוב רלוונטיות כאן מאד.
החיסרון העיקרי של תמונות כאלה הוא ב"שלמות" שלהן. הן מובנות מאליהן. המתבונן בהן איננו נדרש להשלים אותן בעזרת דמיונו. כפי שכבר כתבתי, יש יתרונות בהארכת משך ההתבוננות. כשהמתבונן תורם את חלקו להבנת התמונה הוא נהנה יותר, ממש כפי שקורה לאחר שהוא מבין בדיחה חכמה. הארכת משך ההתבוננות נעשית ע"י עירפול המסר. המשמעות של תמונות כאלה מורכבת יותר ולפעמים יש בהן סתירה עצמית. קיימות דרכים שונות ליצירת רב-משמעות בתמונות, ביניהן:
- התייחסות להתרחשויות או אובייקטים שאינם כלולים בפריים.
- הסוואת נושא התמונה באזור בעל קונטרסט נמוך.
- הקטנת נושא התמונה והולכת העין ממנו והלאה.
- הגדלת המורכבות של התמונה.
- שימוש בתאורת chiaroscuro ניגודית עם הצללה חזקה של חלקים מהנושא.
- שימוש בצללים כנושא התמונה במקום האובייקטים שמטילים אותם.
- שימוש בתאורה מעורפלת ורכה.
- הוצאה של הנושא מתחום עומק השדה.
- טשטוש תנועה בולט.
שאול הי,
השבמחקראיתי במוזיאון תל אביב לאומנויות תערוכה של דיויד לה שאפל.מה דעתך על תמונות מסוג זה?
אורית,
השבמחקאמנם לא ביקרתי בתערוכה, אבל לה-שאפל מוכר לי. הסגנון שלו אסתטי מאד ומעט סוריאליסטי (במובן של הציירים הסוראליסטים). אני לא כל כך אוהב את זה, למרות שהעבודה שלו אופנתית מאד כיום ורבים מנסים לחקות אותו. הכל מבויים ומסוגנן מדי לטעמי.