צילום רגשות

התמונות האהובות עלי הן כאלה בהן מצולמים אנשים. מתוכן אני מעדיף כאלה שבהן מושא הצילום עוסק בענייניו ואיננו מודע לכך שהוא מצולם, או שהוא מודע למצלמה אבל איננו ממקד בה את תשומת לבו. מתוך התמונות האלה האהובות עלי הן המעטות בהן מועבר מסר רגשי.
המונח האנגלי candid מתאר יותר מאשר תצלום בלתי מבוים. הנה ההגדרה שלו מתוך האתר dictionary.com:

candid
–adjective
1. frank; outspoken; open and sincere: a candid critic.
2. free from reservation, disguise, or subterfuge; straightforward: a candid opinion.
3. informal; unposed: a candid photo.
4. honest; impartial: a candid mind.
5. Archaic . white.
6. Archaic . clear; pure.
–noun
7. an unposed photograph.

ההגדרה מתייחסת למושגים כמו כנות, הגינות, פתיחות, א-פורמליות וחוסר פניות. היא כוללת רבים מהערכים האמנותיים שאני מעריך. בעולם הצילום נהוג להתייחס למונח candid photography כתאור של פעולת צלמי הפפראצי (paparazzi באיטלקית – יתושים), למרות שאין בסגנון הצילום שלהם שום דבר מן ה-candid. להיפך, הם מצלמים מתוך מסתור ומשתמשים בעדשות ארוכות על מנת שיוכלו לתפוס את נושאי הצילום שלהם ממרחק רב. אין בעבודתם הרבה כנות, הגינות או פתיחות. באופן מוזר, הערכים המשתקפים מהמלה בהגדרתה המילונית הם לדעתי המפתח ליצירת תמונות בעלות פוטנציאל רגשי משמעותי. אם נעבור לדון בטכניקה, הייתי מזכיר בהקשר זה שלושה עקרונות:

• קירבה – בתמונות המצולמות מקרוב בזווית נורמלית או מעט רחבה המתבונן חש כאילו הוא מעורב בסצנה. תמונות כאלה מצטיינות בעומק שדה גדול יחסית והרקע ממלא בהן תפקיד משמעותי. אורך המוקד הקטן מדגיש את הפרספקטיבה הליניארית ו"מזמין" התייחסות של מושא התמונה לסביבתו ולדמויות אחרות המתוארות בתמונה. העיוותים הקלים בתווי פניהן של דמויות המצולמות מקרוב מדגישים את האנושיות ואת הרגשות שהן מביעות. מובן שטכניקה כזאת של צילום מקשה מאד על הצלם להסתתר. עליו להיות גלוי כלפי האנשים סביבו. עליו ליצור סיטואציה בה הם מודעים לנוכחות המצלמה אבל מתעלמים ממנה (זה יקרה רק לאחר שיבלה במחיצתם זמן מה).
• תגובה – על הצלם לדעת להגיב במהירות למחוות ולהבעות של האנשים סביבו. עליו לראות ורק אז לחשוף (פעם אחת בלבד: צילום רציף אינו רלוונטי כאן). ככל שימעיט להתייחס למצלמה, ככל שירבה להתרכז בסצנה – כך ייטב. צלם טוב יניח בצד את "חוקי הקומפוזיציה", את חישובי החשיפה ואת הפוקוס. כל אלה הופכים להיות שוליים.
• אמפתיה – (טוב, רימיתי. אין בין המרכיב הזה ובין טכניקה ולא כלום) על הצלם להיות יותר מאשר ער לסצנה. עליו להזדהות עם הנפשות הפועלות, "לחוש" אותן, את הלך הרוח שלהן ואת המוטיבציה שלהן. ככל שהוא ייטיב לעשות זאת התמונות שהוא יצלם יהיו משמעותיות יותר ויעבירו את רגשותיהם של המצולמים באופן משכנע יותר.