שאלה קשה

האם קיים קשר בין האטרקטיביות של תמונה לאטרקטיביות של הנושא שלה?

נתקלתי בפוסט מעניין בבלוג שעניינו חתונות (נושא סבוך ביותר ממובן אחד). בפוסט באה אשה אחת בטרוניה על צלמי החתונות, שמציגים באתרי האינטרנט ובבלוגים שלהם רק תמונות של זוגות לבנים, הטרוסקסואליים, רזים ובעלי אמצעים. היא מתלוננת על כך שאין בהם תצלומים של אנשים "נורמליים". היא מביאה כדוגמה חתונה בה הצלמת עיקמה את האף לנוכח היעדר זוהר מספיק ואף התלוננה על כך שהזוג הצעיר לא מספיק פוטוגני על מנת שתוכל להשתמש בתמונות שצולמו בחתונה לצורך קידום מכירות. התמונות שצולמו בארוע בסופו של דבר היו "חסרות השראה" והרבה פחות מוצלחות מהתמונות שהיא מציגה בבלוג שלה, למרות שהחתונה עצמה שפעה שמחה והתרגשות. לא אלאה אותכם בפרטים, אבל כדאי לקרוא את הפוסט המלא. הוא מלמד הרבה על הציפיות של לקוחות מצלמים והוא רהוט ומשכנע.

בכל אופן, בין עשרות התגובות לאותו פוסט (הלוואי על "העין"...) הופיעה אחת מעניינת במיוחד. ברשותכם אצטט ממנה קטע קצר:

...Here's another question: Can you say for certain that those photos of less attractive, less carefully pampered brides will contain the same glory and beauty in the blog as the photos of more attractive subjects? Visual art is heavily dependent on the physical features of the subjects involved, and the difference between the majority interpretation of an image being good and being just OK can easily be the result of just having a less attractive subject in the frame. In short, photos of less attractive people do not have the same magic that draws you to the photographer...

בקצרה, הכותב (צלם חתונות שהעדיף להישאר באלמוניותו) טוען שהקסם שאנו מוצאים בתמונות נובע מהאטרקטיביות של הנושאים שלהן. זה רלוונטי במיוחד בתצלומים בהם הנושאים הם אנושיים.

זה גרם לי לחשוב. אין ספק שהז'אנר של צילום האופנה, וה-glamour בכלל, מבוסס על דוגמנים ודוגמניות המהווים מודל ליופי כפי שהוא נתפס בעיניים "אובייקטיביות". אנחנו נחשפים לתצלומים של אנשים "יפים" כל הזמן, לפעמים אפילו מבלי לשים לב. אין ספק שתצלומים מהם ניבטת, למשל, דוגמנית יפיפיה מושכים את עין המתבונן בזכות הדוגמנית. רוב התמונות שיצולמו כך יראו כאילו נגזרו מתוך שבועון. נראה שהעולם המערבי התרגל כל כך לתצלומי glamour עד שקיימת ציפיה מהצלם להפיק תמונות כאלה מכל סיטואציה. במיוחד חתונות. הבעיה מתחילה כשהצלם מבטיח לספק את הסחורה במקום להסביר ללקוח את ההבדל בין צילום של דוגמנית בסטודיו מצויד לבין צילום הדוד והדודה באולם ארועים.
אין אתגר אמיתי בצילום של עלמת חמד בתאורה טובה. הרבה יותר קשה לצלם אנשים פחות פוטוגניים בתאורה מצויה. זה דורש עין טובה, תקשורת טובה, אמפתיה והמתנה לרגע המתאים. תמונה שצולמה כך בידי צלם מוכשר תהיה מעניינת יותר, לפחות בעיני. צלם טוב באמת מסוגל להפיק פנינים מסיטואציות שגרתיות בהן מככבים אנשים "רגילים". תמונה טובה עומדת בזכות עצמה. היא לא זקוקה לנושא פוטוגני, ללוקיישן מסוגנן או לתאורה יצירתית. דוגמאות לכך לא חסרות. רבות מהתמונות של Vanessa Winship, למשל, הן "יומיומיות", חסרות תחכום ויומרה ובכל זאת נפלאות. זאת רק דוגמה אחת ממאות.
אולי זו שאלה של סגנון וטעם. הטעם הנוכחי דורש שלמות טכנית (בעיקר נקיון מגרעיניות והיפר-חדות) ואסתטיקה מסוגננת. התוכן והמסר חשובים פחות. המדד שמשקף לדעתי יותר מכל את האופנה העכשווית בצילום הם מאגרי התמונות למכירה. נסו להעלות למאגר של Getty images תמונה מגורענת ותיזרקו מהמדרגות. לעומת זאת תמצאו שם מאות סנאפשוטס שהייתם מוחקים מכרטיס הזיכרון מיד לאחר שצולמו. עוד ז'אנר פופולארי הוא תצלומים שנראים כאילו הופקו בתוכנת גרפיקה ולא באמצעות מצלמה. עוד דבר שמשך את תשומת לבי כשעיינתי בגלריות האינסופיות האלה הוא ההגזמה האסתטית: לפחות שליש מהתמונות מחודד יתר על המידה. לפחות מחציתן נגועה ברווית יתר. תמונות איכותיות מבחינה צילומית גרידא כנראה כבר אינן מספיקות לדרישות הצרכנים.

זה נושא שאפשר לדון בו בלי סוף. אנא, שתפו את שאר הקוראים במחשבותיכם.