תערוכה: "שלכת"

הביטו בלוח השנה: מחר כבר ספטמבר ואיתו האבק והיובש החום-אפור, אבל גם הרוח הקרירה והשקיעות המשוגעות והים הכחול הכהה. וראש השנה המבשר את סוף הקיץ וסוכות עם הריח המשכר של סכך ירוק ושל תפוחים טריים מהעץ, וענבים אדומים, גדולים, מתוקים. ספטמבר הוא חודש של תקווה גדולה, של התאהבות בחיים. יש בו תחושה חריפה של התרגשות. הוא חותם את ימי החום הנורא ונושא בחיקו משהו ירוק יותר, רענן, רך ומנחם.

ספטמבר הוא גם החודש בו הסכסוך הממושך שלי עם המצלמה מגיע לקיצו. האור נעשה רך יותר, אוורירי. אני יכול לצלם בחוץ יותר מחצי שעה ביום. האנשים מתנערים מהעייפות ששדפה את פניהם ביולי ובאוגוסט. הם נפתחים לקראת הסתו שעוד לא ממש מציץ, אבל אפשר כבר לחוש בריחו הטוב מבעד לדפי לוח השנה.

"העין" יחגוג את חילופי העונות בהכרזת תערוכה חדשה: נקרא לה "שלכת" על שם שירו היפה של יעקב אורלנד:

שלכת

עָמֹק, עָמֹק הָעֶצֶב בָּעֵינַיִם,
עָמֹק, עָמֹק הַיַּיִן בַּמַּרְתֵף.
הַלַּיְלָה אֶת לִבִּי אֶקְרַע לִשְׁנַיִם;
לְךָ וְלַגָּבִיעַ הַנּוֹטֵף.

אַל תִּשְׁאָלֵנִי מַה,
אַל תִּשְׁאָלֵנִי אֵיךְ,
בְּנֵי אָדָם נוֹלְדוּ לִשְׁתֹּק וּלְחַיֵּךְ.
בְּנֵי אָדָם נוֹלְדוּ לִסְלֹחַ וְלָלֶכֶת
כָּרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת בַּשַּׁלֶּכֶת.

דּוֹלֵף, דּוֹלֵף הַדֶּלֶף,
דּוֹלֵף וּמְיַבֵּב;
עָבְרוּ עָלַי שְׁנוֹת אֶלֶף,
שְׁנוֹת אֶלֶף שֶׁבַּלֵּב.
זַמֵּר, לִבִּי, הַלַּיְלָה -
הַיי, טִירִי טִירִי טַיְלָה,
נַגֵּן נָא לָעוֹלָם -
הוֹי טִירִי טִירִילִי טַם.

בַּמַּרְתְּפִים הָרוּחַ מְיַבֶּבֶת,
בַּמַּרְתְּפִים אֵין אוֹר בַּחַלּוֹנוֹת,
אֲבָל אָדָם בּוֹכֶה שָׁם כְּמוֹ יֶלֶד,
אֲבָל אָדָם חוֹלֵם שָׁם חֲלוֹמוֹת.

אֶל תִּשְׁאֲלֵנִי אָן,
אַל תִּשְׁאֲלֵנִי אֵיךְ,
גַּם אַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ וְהוֹלֵךְ.
וַדַּאי יֶשְׁנוֹ מָקוֹם
שֶׁבּוֹ עוֹמְדִים מִלֶּכֶת,
שֶׁבּוֹ יָתוֹם הָעֵץ גַּם מִשַּׁלֶּכֶת.

שתי השורות הראשונות בשיר הזה כל כך קצרות, אבל אומרות כל כך הרבה. קחו אותן כהשראה. חשבו עליהן ונסו לצלם או לצייר את האסוציאציות שלכם. השתמשו במטאפורות. נסו להתמסר לתחושות, לצבעים ולריחות כשאתם מצלמים. אל תחשבו כל כך הרבה.

זו תהיה תערוכה סבלנית. אני חושב שנחתום אותה במהלך פברואר. התמונות שתשלחו אלי יפורסמו כפוסטים שוטפים בבלוג וירוכזו בדף התערוכות. אין סיבה להתבייש. שלחו תמונות כאוות נפשכם בכל עת שתרצו.