התהליך היצירתי - חלק שתים עשרה: חדות

תפיסת הפוקוס בצילום, בדומה לזאת של החשיפה, היא אקסיומה לפיה על הצלם לחתור לכך שנושא התמונה יימצא, רובו ככולו, בתחומי עומק השדה ויופיע בתמונה כשהוא חד וברור. אינני חושב שרבים יערערו על הקביעה הזאת. המתבונן מצפה שנושא התמונה יהיה חד לפחות כמו כל יתר האובייקטים המופיעים בה. החדות היא כלי חשוב בידיו על מנת לקרוא את התמונה באופן נכון ולזהות בה את הנושא באופן חד משמעי.

התפלגות החדות בתמונה, יחד עם התפלגויות הבהירות והגוון, קובעת במידה רבה את הסטאטוס שלה על ציר שנמתח בין פשטות למורכבות. התמונות הפשוטות ביותר הן אלה שבהן הנושא חד וכל היתר מטושטש עד כדי חוסר יכולת להבחין בפרטים ברי זיהוי. פשטות כזאת נחשבת לאידאל בקרב צלמים מתחילים רבים, שכן היא בדרך כלל נעימה לעין, "מקצועית" ומלמדת על שימוש בציוד משוכלל ויקר. יש המגדילים לעשות ומשתמשים בחידוד סלקטיבי באמצעות תוכנה, שמבליט עוד יותר את נושא התמונה. חידוד שכזה מבוסס על הדגשת גבולות ואיננו מגלה פרטים נוספים בתמונה. הוא יוצר תחושת חדות במתבונן, אבל מלווה בארטיפקטים כגון הילות והפחתת הקונטרסט באזורים עניים בפרטים בתמונה. תחליף נעים יותר לעין הוא הוספת גרעיניות קלה לאזור בו נמצא הנושא. הגרעיניות, אפילו אם היא כמעט בלתי מורגשת, מעניקה למשטחים ה"נגועים" בה מרקם מעט מחוספס שגם הוא יוצר במתבונן תחושת חדות. ה"חדות" המושגת באמצעות תוספת גרעיניות נראית טבעית יותר מה"חדות" הדיגיטלית, אם כי הדבר תלוי במידה רבה בניסיונו של המתבונן (אנשים שהורגלו בצפיה בתמונות שצולמו בפילם ירגישו בנוח יותר עם גרעיניות. לעומתם, כאלה שמורגלים בצפיה בתמונות דיגיטליות בלבד ירגישו בנוח יותר עם חידוד הקצוות). יש לזכור כי הגרעיניות פחות בולטת לעין בתמונות מודפסות מאשר בצפיה בהגדלה מירבית על גבי מסך מחשב.
כפי שכתבתי למעלה, המתבונן מצפה לכך שנושא התמונה יקיים לפחות אחת מהדרישות הבאות:

• שייראה חד יותר מסביבתו
• שיהיה שונה בבהירות שלו מסביבתו
• שיהיה שונה בגוון שלו מסביבתו

ניתן לתאר את סקאלת הפשטות-מורכבות על פי מספר התנאים שנושא התמונה מקיים. כשאף אחד מהתנאים לא מתקיים, המתבונן לא יוכל לאתר את נושא התמונה באופן מיידי ויאלץ להתעמק בה על מנת לפענח אותה. אם הנושא איננו ברור דיו, המתבונן עלול להתייאש ולעבור לתמונה הבאה בתחושת תסכול. קיום של שלושת התנאים האלה יגרום לכך שהרקע יתבטל בעיני המתבונן, מה שעלול להביא לתמונה שתשעמם אותו לאחר צפיה קצרה (במיוחד אם הנושא לא מספיק מעניין בפני עצמו). לדעתי היחס הרצוי בין הנושא והרקע יבוא לידי ביטוי כאשר תנאי אחד או שניים מתקיימים. במלים אחרות, כאשר הנושא נבדל מסביבתו ע"י קונטרסט טונאלי ו/או כרומטי אין צורך בכך שייראה חד יותר מסביבתו. בתמונות בעלות עומק שדה גדול ראוי שיהיה חד, אבל בתמונות בהן הרקע מטושטש אין מניעה שגם הנושא יהיה מטושטש במקצת (שוב, בתנאי שהוא נבדל מיתר האובייקטים בתמונה בהיבטים אחרים). טשטוש קל של הנושא יגרום למתבונן להתרכז ברקע ולחפש בו רמזים לסיבה שבגללה הנושא מטושטש. שימוש בכלי הזה יעשה את התמונה מעניינת יותר ויאריך את משך ההתבוננות בה. מנוגד להיגיון? אולי, אבל זה עובד.