מניפסט

כמה שאני אוהב את המדריכים המקוונים לצילום. סגנון הכתיבה שלהם סמכותי ואמין. הם מכסים את כל ההיבטים של הקומפוזיציה ב-500 מלים תמציתיות ומדוייקות. אם תעשה מה שכתוב בהם תוכל להפיק תוך זמן קצר תצלומים מושלמים, כמו צלם מקצועי. ספרון ההדרכה לקומפוזיציה ששימש לפני שנים בקורס צילום של הצי האמריקאי הוא דוגמה נפלאה. הוא מתייחס לכל ההיבטים של הצילום בפיסקה או שתיים לכל נושא. השפה שלו צבאית וסמכותית. הוא מבוסס על כללי "נכון" ו"לא נכון" פשוטים ואין בו התלבטויות והתפתלויות מיותרות. הכללים שהספרון מפרט לא השתנו מאז נכתב. הם נכונים היום בדיוק כפי שהיו נכונים אז. הייתי ממליץ לכל צלם מתחיל להדפיס את הספר הקצר הזה, לקרוא אותו היטב ולהכניס לתיק הצילום. אף פעם אינך יודע מתי תזדקק לעצה טובה.

אם קראתם בבלוג הזה פעם או פעמיים אתם כבר מבינים שאני מתלוצץ. כשעיינתי בספרון הזה לראשונה חשתי מבוכה. הוא מונה את כל הפרמטרים האפשריים שמתבטאים בקומפוזיציה, אבל אינו עוזר לחניך להבחין בין עיקר וטפל. הוא גם אינו מסביר מה עומד מאחורי הכללים. זה קובץ הנחיות לצלם ולא חוברת הדרכה.

עבורי, וכנראה גם עבור מי שקורא בבלוג הזה, הצילום הוא דרך ביטוי. אולי אפילו אורח חיים. אילו ידעתי לצייר או לפסל, אני מניח שהייתי מצייר או מפסל. מאחר שאין לי הכשרון לעסוק באלה אני מצלם. מעולם לא השתתפתי בקורס צילום ומעולם לא רכשתי מדריך צילום (כזה, למשל). אני מסרב לקבל הנחיות בנוסח "עשה ואל תעשה".  

אני רוצה לנסות הכל ולגלות בעצמי מה עובד ומה לא עובד. אני רוצה לשכלל את הראיה שלי, את תשומת הלב. אני רוצה להבין כיצד ההחלטות שלי בשעה שאני מצלם משפיעות על המתבונן בתמונה. אני רוצה לגרות את דמיונו, אולי אפילו לרגש אותו. ואני לא רוצה שהמתבונן יהנה מהתמונות שצילמתי רק בגלל שהשתמשתי ב"נוסחה" מוצלחת.

זאת רוח "העין".

בינינו, איזה מהספרים הבאים הייתם רוכשים קודם?

זה:

או זה:

אשמח אם תשיבו, ובכנות.