בשנה שעברה צילמתי במספר ארועים קטנים ובינוניים. רציתי להיווכח במו עיני במה מדובר, אלו כישורים נדרשים מצלם ארועים, איזה ציוד ובעיקר מהן הדרישות של הלקוחות.
התכוננתי לעבודה פיזית ונפשית קשה. על פי בקשת הלקוח הגעתי לכל ארוע כחצי שעה לפני תחילתו. צילמתי את השולחנות, את סידורי הפרחים ואת צוותי הקייטרינג הבלתי נלאים. אחר כך צילמתי את האורחים. במשך שעות. מתחבקים, אוכלים, רוקדים ובעיקר עומדים ומחייכים למצלמה. מסתבר שלא קשה לצלם בארוע כזה. מבחינת הציוד הנחוץ, הפריט החשוב ביותר הוא מבזק גדול וחזק. כל עדשה תתאים. אתה יכול לבחור היכן תעמוד והסיבה היחידה לבחור באורך מוקד כזה או אחר היא מספר האנשים שעליך לדחוס בפריים. למרבה הפתעתי, כל מצלמה תתאים ובתנאי שניתן לחבר אליה מבזק חיצוני.
דרישותיהם של הלקוחות צנועות: הם רוצים שבתמונות יוצגו התסרוקות המהודרות, הבגדים החדשים, השיניים הצחורות, השולחנות הערוכים ומיני התרגימא המוגשים לכל פה. הם רוצים שהצלם ינציח את השמחה ואת הפאר שבגללם התכנסו. הם לא מצפים לאיכות "אמנותית" אלא רק לאיכות טכנית סבירה. ובעיקר הם מצפים לכמות גדולה של תמונות.
הנה התובנות שלי:
- הפריט שאי אפשר בלעדיו הוא מבזק חזק ואמין.
- רצוי להשתמש בעדשה רכה במקצת על מנת שמרקם עור הפנים של המצולמים לא יבלוט לעין. זה יחסוך עבודת עריכה רבה.
- רצוי להפגין אסרטיביות מעודנת על מנת להבטיח שכ-ו-ל-ם יצולמו.
- חשוב להיצמד לאחד מבני המשפחה על מנת ללמוד במי מבין הנוכחים יש להתמקד יותר.
כשעמדתי והצצתי מבעד לעינית על האנשים המחייכים מולי חשתי מבוכה גדולה. זה קל מדי. אין בזה אתגר. כל אחד יכול. הייתי, ניסיתי וכמאמר ידידי הסקוטי - אף פעם עוד פעם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה