ביום שישי האחרון השתתפתי במפגש צלמים חובבים בדרום תל אביב. ניסיתי לצלם סיטואציות, אבל ללא היכרות אינטימית וללא מעורבות התצלומים חלולים. הצורה בתמונות האלה חזקה מהתוכן. העליתי את הסדרה הזאת כדוגמה: לא כך מצלמים.
אחת הבעיות בצילום רחוב היא שלא תמיד נתקלים בסיטואציות מספיק מעניינות ולא מעט פעמים חוזרים עם אפס צילומים טובים. קצת מתסכל אבל אפשר גם ללמוד מזה. למי שמתעניין בסגנון הצילומי הזה, אין ברירה אלא לשוב לרחוב שוב ושוב עד שתופסים תמונה טובה. זה לוקח הרבה מהצלם, גם מבחינה גופנית של שעות הסתובבות וגם מבחינה מנטלית שלפעמים מתחילים לפקפק ביכולת העצמית לראות ולצלם ברחוב. אבל הכל מתפוגג כאשר תופסים תמונה מנצחת...
אלכס ווב אמר בהרצאתו האחרונה בארץ שאם הוא מצליח להפיק 12 תמונות טובות בשנה אז זאת שנה מוצלחת... אם נעלה את הסף שלנו לרמות האלו אז הסיכוי להוציא תמונה טובה מכמה שעות שיטוט הוא מאד נמוך. גם אני לא תפסתי יותר מדי באותו יום. גם ההסתובבות בקבוצה פוגעת ביכולת לצלם ברחוב, אבל זה עדיין כייף לפגוש את החברה מדי פעם :-)
שגיא, אתה צודק כמובן, אבל באותו יום נתקפתי בחוסר חדווה. אני חושב שאילו הייתי ממוקד יותר, וסבלני יותר, הייתי מפיק יותר. עיקר תשומת הלב שלי היה נתון להסתרת העובדה שאני מצלם: אפילו פיתחתי טכניקת הסוואה חדשה. אבל התהליך המחשבתי האוטיסטי הזה דיכא את היצירתיות. אני מעדיף דרכי עבודה אינטימיות יותר.
שתים עשרה התמונות הטובות בשנה הן סיסמה שהגה אנסל אדאמס. חוששני שאינני מסכים: כל חשיפה דורשת כוונה ותשומת לב. אפילו כשמצלמים במצלמה דיגיטלית.
אני חושב שלקחת את הצורך בהסתרת העובדה שאתה מצלם קצת רחוק מדי. לא צריך להתחבא אלא יותר להפוך לחלק מהנוף ולגרום לאנשים שאתה מצלם לחשוב שלא אותם אתה מצלם. האינטרקציה הזאת עם הרחוב והדמויות יפיקו את התמונות הטובות יותר.
אולי להבא במקום לעשות סיור בין כל כך הרבה לוקיישנים צריך להתמקד באזור מסויים שיהיה מספיק זמן לקבל את תחושת הביטחון לצלם בצורה חופשית יותר ולהתעסק בבניית הקומפוזיציה מאשר הסתרת המצלמה.
אתם מדברים על המפגש נכון? אני חושבת שצילום בסיטואציה כזו של מפגש והרבה אנשים מסביב הוא מאוד לא נוח. כלומר, לי אישית מאוד קשה להתמקד ולהגיע לפוקוס בסיטואציות כאלה ואני מוצאת אותן עקרות. אני לא מצליחה להפיק מעצמי דברים שיראו לי סבירים.
אני אומנם מצטרפת לסדנאות אבל רוב הצילום שאני מצלמת נופל בתחום הסוליסטי שבו יש לי יכולת ליצור מגע ראשוני עם הסובייקטים שלי
הממ אהבתי את השלישית לפני הסוף, משהו מתחיל להתרקם שם, גם במבט שהוא מפנה אליך וגם ברקע:)
השבמחקמה שבולט לי בצילומים האלה חסרה לי התשובה לשאלה למה צילמת אותם.
Sivi,
השבמחקאת צודקת. זאת בדיוק הבעיה.
אחת הבעיות בצילום רחוב היא שלא תמיד נתקלים בסיטואציות מספיק מעניינות ולא מעט פעמים חוזרים עם אפס צילומים טובים. קצת מתסכל אבל אפשר גם ללמוד מזה. למי שמתעניין בסגנון הצילומי הזה, אין ברירה אלא לשוב לרחוב שוב ושוב עד שתופסים תמונה טובה.
השבמחקזה לוקח הרבה מהצלם, גם מבחינה גופנית של שעות הסתובבות וגם מבחינה מנטלית שלפעמים מתחילים לפקפק ביכולת העצמית לראות ולצלם ברחוב. אבל הכל מתפוגג כאשר תופסים תמונה מנצחת...
אלכס ווב אמר בהרצאתו האחרונה בארץ שאם הוא מצליח להפיק 12 תמונות טובות בשנה אז זאת שנה מוצלחת... אם נעלה את הסף שלנו לרמות האלו אז הסיכוי להוציא תמונה טובה מכמה שעות שיטוט הוא מאד נמוך. גם אני לא תפסתי יותר מדי באותו יום. גם ההסתובבות בקבוצה פוגעת ביכולת לצלם ברחוב, אבל זה עדיין כייף לפגוש את החברה מדי פעם :-)
שגיא,
השבמחקאתה צודק כמובן, אבל באותו יום נתקפתי בחוסר חדווה. אני חושב שאילו הייתי ממוקד יותר, וסבלני יותר, הייתי מפיק יותר. עיקר תשומת הלב שלי היה נתון להסתרת העובדה שאני מצלם: אפילו פיתחתי טכניקת הסוואה חדשה. אבל התהליך המחשבתי האוטיסטי הזה דיכא את היצירתיות. אני מעדיף דרכי עבודה אינטימיות יותר.
שתים עשרה התמונות הטובות בשנה הן סיסמה שהגה אנסל אדאמס. חוששני שאינני מסכים: כל חשיפה דורשת כוונה ותשומת לב. אפילו כשמצלמים במצלמה דיגיטלית.
אני חושב שלקחת את הצורך בהסתרת העובדה שאתה מצלם קצת רחוק מדי. לא צריך להתחבא אלא יותר להפוך לחלק מהנוף ולגרום לאנשים שאתה מצלם לחשוב שלא אותם אתה מצלם. האינטרקציה הזאת עם הרחוב והדמויות יפיקו את התמונות הטובות יותר.
השבמחקאולי להבא במקום לעשות סיור בין כל כך הרבה לוקיישנים צריך להתמקד באזור מסויים שיהיה מספיק זמן לקבל את תחושת הביטחון לצלם בצורה חופשית יותר ולהתעסק בבניית הקומפוזיציה מאשר הסתרת המצלמה.
אתם מדברים על המפגש נכון? אני חושבת שצילום בסיטואציה כזו של מפגש והרבה אנשים מסביב הוא מאוד לא נוח. כלומר, לי אישית מאוד קשה להתמקד ולהגיע לפוקוס בסיטואציות כאלה ואני מוצאת אותן עקרות. אני לא מצליחה להפיק מעצמי דברים שיראו לי סבירים.
השבמחקאני אומנם מצטרפת לסדנאות אבל רוב הצילום שאני מצלמת נופל בתחום הסוליסטי שבו יש לי יכולת ליצור מגע ראשוני עם הסובייקטים שלי