שאלה של קונטקסט

Jodi Bieber, Bibi Aisha, 2010

תמונת השנה של World Press Photo ל-2010 מציגה אשה אפגנית צעירה שפניה הושחתו. סיפורה של האשה, Bibi Aisha שמה, מזעזע: היא נמלטה מביתו של בעלה המתעלל, נתפסה בידי משפחתו ונענשה בכריתת אפה ואזניה. זהו עונש מקובל לנשים "סוררות" באזורים מסויימים באפגניסטן שמטרתו לאלץ אותן לקבל את מרות בעליהן. בתמונה שצילמה Jodi Bieber מישירה עיישה את מבטה אל המצלמה באומץ ובתוכחה. זה תצלום חזק שמאחוריו סיפור בעל משמעות. הוא מעמת את הצופה עם מנהג מסורתי ברברי, עם רמיסה של זכויות האדם בכלל והנשים בפרט ואפילו מעורר הרהורים נוגים על הטבע האנושי. הסיפור נוגע לסוגיות אנתרופולוגיות, דתיות, הומניטריות, פמיניסטיות, אולי אפילו פילוסופיות. לעומת זאת, הוא לא קשור לעובדה שאפגניסטן נתונה כעת במלחמה. כריתת אברי הפנים של נשים החלה מאות שנים לפני כניסתם של חיילי כוחות קואליציית 11 בספטמבר למדינה, נמשכת במהלך שהותם (רק ב-2010 דווח על ארבעה מקרים כאלה) וכנראה שתימשך גם לאחר שיעזבו. ואף על פי כן, מגזין Time בחר להציג את הדיוקן של Bibi Aisha בשער אחד הגליונות שלו כשלצידו הכותרת: "What happens if we leave Afghanistan". הכותרת הזאת נותנת לתמונה קונטקסט חדש, מטריד. היא מציגה את סיפורה הנוגע ללב של עיישה כסוגיה פוליטית. במקרה הטוב זאת דמגוגיה. במקרה הרע - שקר גס.

אתם מבינים, במלחמה יש הרבה ציניות. המלחמה משרתת את האינטרסים הכלכליים של אנשים מסויימים, מעטים אמנם אבל בעלי עוצמה פוליטית רבה. הבעיה שעומדת בפני אדוני המלחמה האלה היא כיצד לשכנע את הציבור הרחב בנחיצותן של מלחמות כאשר מנגד עומדים חיי אדם ולהבדיל, כספי משלם המסים. לכן, השער המדובר של Time שווה מיליארדים. ניתן לטעון שהוויכוח האתי הזה איננו נוגע לצלמת. היא עשתה את עבודתה (באופן שמעורר יראת כבוד) ומרגע שמסרה את התצלום לעורך השימוש שנעשה בו איננו נמצא באחריותה. מצד שני, Bieber מעולם לא ניסתה להתנער מהשימוש הבזוי שנעשה בתמונה שצילמה. אדרבא, מי שיכנס לאתר האינטרנט שלה יתקל בתמונה הזאת:

האם התהילה קודמת לאמת?

.