תודה לכל מי שהשתתף בשאלון (הוא עדיין פתוח). התוצאות מעניינות ומלמדות:
ההבדל הגדול ביותר בין אלה מכם שמצלמים ברחוב דרך קבע לאלה שנמנעים מכך הוא בתחושת חוסר הנוחות ובמרחק שממנו אתם חשים בנוח לצלם. למעשה קיים מתאם בין הנטיה לעסוק בצילום כזה לבין שני מדדים אלה. הנה:
אולי זה יפתיע את רובכם, אבל מבין העונים, צלמי הרחוב אינם זקוקים לציוד בעל יכולות מיוחדות. מיקוד ידני מהיר וביצועים טובים של המצלמה בתאורה בעייתית הן תכונות שנראות הכרחיות, אבל בפועל אפשר להסתדר בלעדיהן. הנה:
אם הציוד לא כל כך חשוב, מיומנויות מסוימות הן הכרחיות. החשובה שבהן היא היכולת לצלם באופן עיוור, מגובה החזה. לצורך צילום כזה על הצלם להכיר היטב את שדה הראיה של העדשה שלו (לכן זאת תהיה עדשת פריים) ולדעת להעריך את עוצמת התאורה. טכניקה שימושית נוספת בצילום רחוב היא צילום רציף תוך כדי שינוי הקומפוזיציה. צילום בדרך זו מגדיל את הסיכוי למצות את הפוטנציאל מהסצנה, אם כי הוא לא דיסקרטי במיוחד. צלמי הרחוב שענו על השאלון מיומנים יותר מהממוצע גם בטכניקות מיקוד מתקדמות. הנה:
תכונות האופי החשובות ביותר בצילום רחוב הן ידידותיות וחוש הומור מפותח. שתי התכונות האלה מסייעות לצלם להפיל מחסומים ולהתקרב את המצולמים.
את התוצאות המלאות, הבלתי מפולחות, תוכלו למצוא כאן.
לסיכום, צילום הרחוב הוא עניין של קירבה, ביטחון עצמי, חוש הומור ומיומנות. הציוד הרבה פחות חשוב.
אשמח אם תשתפו את הקוראים בתובנות שלכם.
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה