פוטותראפיה

את התצלום הזה לא הייתי יכול ליצור לפני שהצטיידתי במצלמה הנוכחית שלי. הוא צולם בתנאי תאורה כמעט בלתי אפשריים ולמרות זאת הוא חד במידת הסביר (לפחות בתצוגה המוקטנת שהשתמשתי בה כאן). הוא אפילו נקי באופן יחסי מרעש (מידה של גרעיניות אולי היתה מיטיבה עמו). האור נופל על הנושא שלו באופן נאה ומדגיש את תווי פניו ולמרות הקונטרסט הבריא התצלום משולל אזורים שחורים לגמרי או לבנים לגמרי. אפשר לומר שזה תצלום "נכון": אין בו פגמים טכניים בולטים לעין. המצלמה עשתה עבודה טובה.

אבל אם להיות כן עם עצמי, אין בתצלום הזה משהו שיצדיק את קיומו (מחקתי אותו מן המחשב מיד לאחר שהדבקתי אותו כאן). זה עוד פורטרט סביבתי סתמי, חסר תוחלת, חסר הבעה. צילמתי אותו מכיוון שיכולתי. רציתי לבחון את מידת הסובלנות של המצלמה לשגיאות משתמש (ואכן, מן הבחינה הזאת היא חסינה יותר מכל המצלמות שהיו ברשותי עד היום). האם המצלמה הזאת תחזק את הראיה שלי? האם היא תעשה אותי יצירתי יותר? חד יותר? עדיין מוקדם לדעת (הצילום שלי נמצא עמוק בפגרת הקיץ שלו והיצירתיות שלי נמצאת כעת בשפל המדרגה כך או אחרת), אבל אני חושש שלא. האיכות הטכנית של התצלומים שלי אולי תעלה, אבל לא יהיה בכך כדי להגביר את ההנאה שלי. להיפך.

ודאי יש בכם כאלה שאינם מבינים מה אני רוצה ומדוע אני מתלונן. ובכן, לפני שהיתה לי המצלמה הזאת כמעט שלא צילמתי כך, שלא לצורך. לא הייתי מוטרד כל כך מ"ביצועים" כאלה ואחרים. צילמתי כשהתחשק לי לצלם, כשהרגשתי משהו, כשהיה לי משהו לומר. נהניתי מזה. המצלמה החדשה גורמת לצילום להיראות בעיני כמטלה מעיקה. ואולי זה רק הקיץ. בכל אופן, אם התחושה הזאת לא תחלוף עם תום הימים החמים אחזור לזמן מה לפילם. שום דבר לא בוער.

.