המצלמה המכושפת

...Then I got in the car and went over to Precision Camera where I spent some time playing with... this year's swim suit model of cameras, the Olympus OM-D (all the parts are just right and the shutter sounds sweet but.....I just can't pull the credit card out yet).  Can't figure out why this camera always makes me feel better when I hand it back to its owner or to the sales clerk...probably something in my wiring, certainly nothing wrong with the camera. Not in the face of the reviews and kudos it's received from all the people I trust.

Kirk Tuck

המצלמה החדשה שלי קטנה ומשוכללת. היא מפיקה תצלומים נהדרים, דומים בטווח הדינאמי שלהם ובעושר הצבעים למיטב סרטי הנגטיב הצבעוניים, אפילו ב-JPEG. היא מצוידת במייצב תמונה מהפכני, יעיל ביותר, שעובד עם כל עדשה המורכבת עליה. מהירות המיקוד שלה משתווה לזו של מיטב המצלמות המקצועיות והדיוק במיקוד חסר תחרות (אם כי המיקוד העוקב שהיא מציעה איננו מדויק במיוחד). היא מהירה מאד בצילום רציף והתריס (השקט) שלה מופעל ברגע הלחיצה על המחשף, ללא כל שיהוי. היא מצוידת בשתי גלגלות שליטה ובמספר גדול של כפתורים שתיפקודם נתון לבחירת המשתמש. יש לה מסך מגע מפרקי שמאפשר לבחור את אזור המיקוד באמצעות נגיעה ואף לחשוף מבלי לגעת במחשף. העינית האלקטרונית שלה גדולה, מדויקת ומהירה. המצלמה מציעה הפעלה אלחוטית של עד 16 פלאשים מרוחקים בארבע קבוצות ואם כל זה לא מספיק, היא בנויה היטב ואטומה לנתזי מים ולחדירת אבק. ניתן להוסיף לה גריפ מודולרי, גם הוא אטום, שעושה אותה נוחה מאד לאחיזה במיוחד כשמורכבות עליה עדשות כבדות. ואם כבר הזכרתי עדשות, ניתן לחבר אליה מגוון גדל והולך של עדשות - רובן קטנות ואיכותיות. מבקריה זוקפים לחובתה מספר קטן של פגמים, אבל הם שוליים. ניסיוני הקצר מלמד שאף אחד מהם לא מפריע לתפעול סביר של המצלמה.

אז מה הבעיה בעצם?
בכנות, קשה לי לשים עליה את האצבע. אנסח את זה כך: מצלמה בגודל כזה - ובמיוחד בהתחשב ביצרן שלה - לא אמורה להיות טובה כל כך. למשל, החיישן שלה קטן יותר מאלה המצויים ברוב המצלמות המתקדמות ובכל זאת "איכות התמונה" שלה אינה נופלת מזו שלהן. ובכלל זה הטווח הדינאמי והניקיון ברגישות גבוהה. למשל, מערכת מיקוד המבוססת על מדידת קונטרסט לא אמורה להיות מהירה יותר ממערכות המבוססות על הפרשי פאזות. למשל, מצלמה שנמכרת במחיר הזה לא אמורה להיות אטומה או בנויה כפי שהמצלמה הזאת בנויה. כאילו היא מקדימה את זמנה בשנתיים-שלוש. כאילו היא מכושפת. העובדה שהחיישן שלה מרחף באוויר כל עת שהיא מופעלת (חלק ממערכת הייצוב החדשנית) רק מגבירה את החשדנות כלפיה. משהו בה ודאי פגום מן היסוד. זה הרי לא יכול להיות.
הנה אבחנה מעניינת: אלה שמביעים את ההסתייגות העמוקה ביותר מן המצלמה הזאת הם דווקא משתמשים ותיקים בציוד של היצרן שלה. האחרים מקבלים אותה בברכה. היא איננה טובה יותר או פחות מדור המצלמות האחרון של היצרנים האחרים, אבל היא קטנה יותר (היא לא היחידה שנמצאת בנישה הזאת). משתמשי אולימפוס שונים. הם התחנכו על ברכי "אתוס המאסף". אולימפוס מעולם לא הובילה במירוץ הטכנולוגי. היא היתה האחרונה להכניס רכיבים אלקטרוניים למצלמות שלה בעידן הפילם והיחידה שלא פיתחה מערכת מיקוד אוטומטי בסוף המאה שעברה. לפני עשור בחרה אולימפוס לבנות את מערכת ה-DSLR החדשה שלה מסביב לחיישן קטן במעט מהסטנדרט הנהוג. זאת היתה בחירה חופשית; בניגוד לאחרות המערכת הזאת נבנתה מן היסוד. לעומת זאת, המוצרים של אולימפוס תמיד היו מעט אמינים יותר מאלה של המתחרים, מעט קטנים יותר ומעט מדויקים יותר. במיוחד העדשות. היתרונות האלה איפשרו לאולימפוס להחזיק במשך כל השנים בנתח קטן-אבל-יציב של שוק המצלמות המתקדמות. אותם צלמים נחשבו (ובמידה מסוימת נחשבים עד היום) אקצנטריים, שלא לומר תמהונים. הם מעריכים את האיכות האופטית, את איכות הבניה ואת איכות הצבע יותר מאשר את איכות החיישן. אדרבא, החיישנים החלשים והמיושנים במקצת שאיפיינו את המצלמות מתוצרת אולימפוס חידדו באותם צלמים את ההכרה שהם יכולים להפיק תוצאות שישביעו את רצונם למרות החיסרון של הציוד שלהם; שההנאה חשובה מאיכות הקובץ; שעיבוד הקבצים במחשב הוא ביטול זמן. כל אותן אימרות שפר שנשמעות ברמה בכל פורום ובכל בלוג ("זו לא המצלמה - זה הצלם" וכיו"ב) היו לדרך חיים עבור משתמשי אולימפוס בעשרים השנים האחרונות. לא היתה להם ברירה אחרת. מצד שני, אין להתכחש ליתרונות שהפילוסופיה הזאת מציעה: כאשר אתה צועד במאסף אתה חופשי מדאגות פרוידיאניות שעניינן 'למי יש יותר גדול'.
לפיכך אין פלא שהמצלמה החדשה הזאת, E-M5, מטלטלת את שלוותם של משתמשי אולימפוס. המצב החדש שנוצר מאיים לנפץ פרדיגמה שנבנתה שכבה אחר שכבה במשך עשרות שנים. ההגנות הפסיכולוגיות שלהם נמצאות בסכנת קריסה והם מסרבים לפסוע לקדמת הבמה. מקומם הטבעי מעט מאחור, הרחק מאור הזרקורים. שני הפוסטים הקודמים שכתבתי בנושא הזה נתקלו בחוסר הבנה מפני שאנחנו חושבים אחרת. אנחנו מדברים בשפות שונות זו מזו.
הביטו היטב בפניו של הבחור הזה בשעה שהוא אוחז במצלמה. הם מביעים בדיוק את מה שאני מרגיש.

זהו. לא אלאה אתכם יותר במניה-דיפרסיה שלי. סלחו לי על השטויות שבהן עסקתי בימים האחרונים.

.