יצירה או תיעוד של יצירה?

פעם השתתפתי בסדנת "תאורה מעשית". דוגמנית יפיפיה נשענה על חומה נמוכה, מוקפת בפלאשים, מטריות ואביזרי תאורה נוספים. מאחוריה שקעה לה השמש לתוך הים הכהה בצבעי כתום, ורוד, זהב ותכלת. הרכבתי על המצלמה שלי אחד מאותם משדרי רדיו שמפעילים את הפלאשים ברגע הלחיצה על המחשף. קונפיגורציית התאורה נקבעה מראש, הדוגמנית היתה מנוסה והחליפה פוזות באופן תדיר על פי בקשת הצלמים ושקיעת השמש דאגה לכל השאר. כל שנדרש ממני היה לכוון וללחוץ על המחשף. התצלומים שהתקבלו, מיותר לציין, הצטיינו באיכות לעילא ולעילא. כל אחד מהם היה ראוי להתפרסם בירחוני האופנה האיכותיים ביותר. הבעיה היחידה היתה זאת: לא נהניתי. לא חשתי שאני יוצר משהו. חשתי שאני מתעד יצירה שכבר הושלמה.

כל שף מתחיל מכיר את הביטוי הצרפתי "mise en place", כלומר "להניח במקום". הכוונה לתהליך ההכנה של החומרים והכלים שישתתפו בהתקנתו של תבשיל כזה או אחר. טבח מנוסה ומסודר יכין הכל מבעוד מועד: יקצוץ את הבצל, יטחן את האגוזים, יחתוך את נתח הבשר, ישקול את החמאה, יבחר את התבלינים, יכין את המחבתות ויפעיל את התנורים. כל פריט יונח במקומו על משטח העבודה על פי סדר הפעולות הצפוי בשעת הכנת אותו תבשיל. הכנה טובה מראש תבטיח לא רק יעילות בעבודה וניצול מיטבי של משטח העבודה אלא גם את הצלחתו של התבשיל. אף אחד מן המרכיבים לא ישכח וכל אחד מהם יורכב בתבשיל בזמן הנכון לו. הקפדה על mise en place תבטיח גם שטעמו של התבשיל, הניחוח שלו ומראהו ישארו קבועים בין הכנה להכנה. בדיוק על פי המתכון.

שיטת mise on place רלוונטית גם בצילום. רוב רובו של הצילום המסחרי עובד כך. על הצלם לתכנן ולסדר את הסצנה לפני הצילום. אחר כך עליו לצלם מספר תצלומי ניסיון כדי לוודא שהתאורה מותקנת כראוי, שחישוב החשיפה נכון ושעומק השדה מספיק. רק לאחר מכן הוא יכול להתפנות להפקת העבודה עצמה. התהליך הזה לוגי, מסודר ויעיל. הוא מבטיח את התוצאה הרצויה. מצד שני, צלם שעובד כך פוסח על שני מאפיינים חשובים של המדיום הצילומי: המיידיות ומרכיב ההפתעה. שתי התכונות האלה של הצילום קשורות זו בזו. בלעדיהן אין האוטוריטה של הצלם – כיוצר – באה לידי ביטוי. באותה סדנה המוזכרת למעלה לא היה צורך בצלם. הפעולה היחידה שנדרשה ממני היתה לחיצה על כפתור המחשף, פעולה שכל אחד יכול להשלים בהצלחה. לא תרמתי דבר להצלחת התצלומים. לא נאלצתי לחשוב, לא נדרשתי לחוש משהו ולא הבאתי לידי ביטוי את הראיה הסגולית שלי. הכל היה מושלם. קל מדי.

אני מרבה להזכיר כאן את ערכן של מגבלות בצילום (ובאמנות בכלל). נכון, במקרים רבים הן יגרמו לכך שהתצלומים שיופקו יהיו "טובים" פחות מאשר הם יכולים להיות. מצד שני, המגבלות מחלצות את התהליך היצירתי מקפאונו. הצלם, משעה שניצב לפניו אתגר הקורא לפתרון, מאמץ חשיבה המצאתית, מקורית ויצירתית. הוא נעשה דרוך יותר לסצנה שלפניו, מעורב יותר בממשק שבין האצבע והמחשף. חושיו מתחדדים. אינני יודע כיצד זה עובד, מהו אותו מתג נפשי שנדרך, אבל זה עובד. לפחות במקרה שלי. ככל שהכלים העומדים לרשותי "חכמים" יותר כך אני יכול להרשות לעצמי להיות טיפש יותר. אני סומך על המצלמה שתראה, תרגיש ותחשוב במקומי. אלא שהיא אינה מיטיבה לעשות זאת. היא לא יותר ממכונה. לכן אני נמשך אל אזורי הדימדומים בהם היא מגלה את חולשותיה. לכן אני סולד מזום ולאחרונה גם ממיקוד אוטומטי. לכן, כששואלים אותי, אני עומד על דעתי שהמצלמה לא חשובה. בכלל לא חשובה.

Photograph: Helmut Newton, from Sumo

 .