קרוב לודאי שרובכם מעולם לא הניח את ידו על מצלמת פורמט בינוני המשתמשת בפילם, שלא לדבר על דיגיטלית. אלה הם כלים יקרים (ברכישה או בשימוש, תלוי במדיום) שנמצאים הרחק מעבר לאופק של הצלם החובב. כשאתם כבר נתקלים בתצלומים שהופקו באמצעות מצלמה כזאת אתם לא מוצאים יתרון כלשהו באיכות התמונה על פני מה שמוכר לכם יותר מנסיונכם. אדרבא, המצלמות האלה אינן מצטיינות בתנאי תאורה לקויה והן איטיות מאד (המהירות שבהן מסוגלות לחשוף רק פעם בארבע שניות). אם כך, מהו היתרון שלהן?
ובכן, הקישו על התצלום הבא וצפו בו במלוא גודלו (פתחו אותו בחלון חדש).
 |
| Photograph: Alexander Hafemann |
ראו כמה הוא חלק: המדרג הטונאלי שלו מעודן יותר מזה שאתם מכירים, המעבר מחדות לרכות הדרגתי ו"רך", ואפילו המדרג הכרומאטי נראה מדויק יותר. התוצאה היא תצלום שנראה ריאליסטי ביותר. הביטו (בהגדלה, כמובן) באופן בו מתוארות טיפות המים על פניו של הילד. אפשר לחוש ברטיבות ובקרירות שלהן. הביטו כמה המשטחים שמחוץ לעומק השדה "מוחזקים". כמה הם נקיים מארטיפקטים. התצלום כולו מאופיין במעין שלמות מעוגלת ומאוזנת הן באזורים המפורטים שלו והן ברקע.
למרבה הצער לא ניתן להפיק תוצאות דומות בפילם או בחיישן קטנים יותר (כלומר, זה אפשרי, אבל רק בסיוע כבד של תוכנות עיבוד). הסוד נמצא בעדשות: הן ארוכות יותר ולכן טובות יותר. אורך המוקד האידיאלי לאיכות התמונה נמצא בטווח שבין 75-150 מ"מ. בתחום הזה אפשר לבנות עדשות פשוטות יחסית שאינן סובלות מריבוי של עיוותים או מהבדלים גדולים בחדות באזורים שונים של הפריים. אם נבחן את זווית ההשקפה של עדשות כאלה על פורמטים שונים של פילם (או על חיישנים בגדלים שונים) נמצא שהתחום הזה ימצא את שימושיו הרב-גוניים ביותר בשילוב עם הפורמט הבינוני. כך למשל, עדשת 75 מ"מ תיתן שדה ראיה נורמלי ואילו עדשת 150 מ"מ תיתן טלה-פוטו קצר שיהיה אידיאלי לפורטרטים. מובן שהפירוט הרב שהפורמט הבינוני מציע כמו גם הטווח הדינאמי הרחב של חיישנים גדולים אינם מזיקים, אבל הסוד טמון בזכוכית. כמו תמיד, בעצם.
.
אני בספק אם כל מה שאתה מתאר כאן בראמת ניתן לראות לתמונה שעברה המרה ל JPG 8bit ונדחסה לרשת...
השבמחקכל מה שאתה אומר היה נכון לו היית מתבונן בתצלום הזה כשהוא מודפס במעבדה איכותית שתומכת ב adobe rgb או prophoto בדגימת 16 ביט כמו שמצלמות אלו מסוגלות לתת.
להפך, נראה שהמדרג הטונאלי עושה כאן מעברים מאד חדים ולא נעימים למראה, ראה את הלחי השמאלית לדוגמה.
הדבר היחידי שנשאר בתמונה הזאת מיכולות הפורמט הבינוני זה עומק השדה. כל השאר נראה כמו שנראה עקב עיבוד שאתה כל כך סולד ממנו.
את התמונה הזאת אפשר להפיק עם כל DSLR מודרנית ועדשת טלה בעלת צמצם פתוח וקצת עיבוד. בעיקר בגלל שזאת דווקא דוגמה רעה לפורמט בינוני מבחינת היכולת לקבל פירוט גבוה יותר מ DSLR סטנדרטית, רק שכאן, רוב התמונה מחוץ לעומק השדה ומה שבפוקוס גם סובל מקצת מרכות או שרוכך בכוונה בעיבוד.
אגב, זאת אותה סיבה מדוע צילום בפילם, בעיקר פילם איכותי מיותר בימים אלו. הפיתוח במינילאב הורס את כל מה שהפילם יכל לתת והסריקה ל JPG ממשיכה את החורבן...
תיקון טעות לשגיא, תחום הדינמי נשמר ללא קשר לכמות הביטים על ידי עקומת s.
השבמחקכמו כן, איכות הזכוכית יותר מקובעת היא כמעט קריטית לאיכות התמונה. תנסה לצלם פעם עם עדשה איכותית ותראה.
אגב, כנראה אתה מפתח פילים במעבדות סוג ב, עם מדפסות minilab. חבל.
אשמח להסבר לגבי עקומת S, עד כמה שאני יודע, עקומה בצורת S מעלה את הקונטרסט ובכך מקטינה את הטווח הדינמי. אבל לא דיברנו על טווח דינמי...
מחקהמרה ל JPG ודחיסה לרשת פוגעת בכמות הפרטים שמרכיבית את התמונה, בעיקר בטווח הטונאלי - הגרדיאנט במעברים בין גוונים הופך לפחות עדין. זאת לא דעה, אלא עובדה וכפי שציינתי אף רואים זאת בתמונה המדוברת.
איכות הזכוכית לא תורמת לכלום כשלוקחים את התמונה ומקטינים אותה לרשת. במקרה הספציפי אמנם ניתן לפתוח את התמונה בגודל יפה אבל כשרוב התמונה מחוץ לעומק השדה קשה להתרשם מעדשה. אני עדיין טוען שאפשר לצלם את אותה תמונה בדיוק עם DSLR ועדשת טלה טובה.
אני לא עומד כאן ואומר שאין לפורמט בינוני ולזכוכית איכותית יתרונות, בוודאי שיש, אני רק אומר שבדוגמה הספציפית זה לא בא לידי ביטוי וכל מה ששאול כתב כאן לא באמת קיים אלא יותר פרי של עיבוד. אגב, אני מאמין שהצלם המדובר עורך כל תמונה שלו כך שזה לא שפורמט בינוני היא איזו מכונת קסמים...
לגבי פילם, לסגנון הצילום שלי אין צורך בסרטים איכותיים במיוחד. הסרטים האלו לא מתמודדים היטב עם צילום snapshot ודורשים דיוק גבוה יותר בחשיפה לעומת סרטים זולים יותר שדווקא מציגים סלחנות גבוהה יותר. התנסתי בסרטים איכותיים ובפיתוח מקצועי (באחת המעבדות האחרונות שעדיין נותנת שירות שכזה) והתוצאות אכזבו לעומת סרטים זולים ופשוטים יותר.
בשחור-לבן אני מצלם ב TRI-X שלא ניתן לפתח במינילאב בכל מקרה....
שגיא, אמנם לא ככ מעניין אותי הנושא שאתם מתווכחים עליו,
מחקאבל איך אתה יכול לדעת שבתמונה כלשהי היתה פגיעה בכמות הפרטים (או פגיעה כלשהי) מבלי שראית את המקור?
כי ככה JPG עובד
מחקאם יש לך פוטושופ אז תנסה לשמור תמונה דרך save for web and devices, זה יפתח לך חלון שבו יש לך אפשרות לבצע אופטימיזציה של הדחיסה מבלי לראות את הבעיות של JPG בגודל נתון (שהוא מוקטן מראש). אם תשחק עם סליידר האיכות (דחיסה) תראה מה קורה לתמונה מבחינת ארטיפקטים ומעברים טונאלים. זה ימחיש לך בהקצנה מה קורה בהמרה ל JPG.
JPG זה פורמט תמונה מחורבן שנתן פתרון לתקופה של אינטרנט איטי ויקר...
אי אפשר להשאיר את העוגה שלמה, לא יכול להיות שקובץ JPG בגודל מסויים ישקול עשירית מקובץ TIFF באותו גודל מבלי שתהיה פשרה באיכות התמונה.
את ההבדלים האמיתיים רואים בהדפסות. תדפיס את אותה תמונה (רצוי כזאת שיש בה גרדיאנטים עדינים כמו פנים של בנאדם) באותו גודל כאשר פעם אחת הוא יהיה מ JPG שהומר מ RAW ופעם שניה מ PSD מאותו RAW רק עם 16 ביט ותראה את ההבדלים. אתה יכול לנסות גם פעם שלישית מ JPG ישירות מהמצלמה ותבין כמה זה גרוע. כמובן שרצוי לבצע הדפסה קצת גדולה, כמו A3.
לצרכים ביתיים זה אולי פחות רלוונטי, אבל לצרכים מקצועיים, אם זה לצילום מסחרי או אמנותי כמו הכנה לתערוכה, יש הבדלים רציניים אשר נראים לעין. וכאן גם יבוא היתרון של פורמט בינוני שמוציא קבצים ב 16 ביט (ולא 14 כמו במקרה הטוב של DSLR או 8 ביט במקרה של JPG).
כמובן שאני מדבר גם על דפוס מקצועי שתומך בקבלת קבצים כמו PSD או PDF עם פרופיל צבע כמו adobe RGB או Prophoto ב 16 ביט.
לפי התאוריה שלך ניתן לצלם עבור הרשת גם ב IPHONE (אם לרגע נתעלם מעומק שדה).
השבמחקהרי לצילום רשת, גודל חישן לא קובע איכות עדשות לא קובעת.
ברוב המקרים - כן.
מחקגם כשבוחנים את התוכן ולא את האספקט הטכני אז זה מספיק אף להדפסה.
החיישן והעדשות חשובים אבל זה ממש לא בא לידי ביטוי כשמקטינים את התמונה ל 800 פיקסלים.