רגעים של השראה

I remember this one day last year when I was walking home from my carpool after work on a Friday. It is normally a 10 minute walk. There was a beautiful sweet light coming through the trees during “golden hour” and I had my camera with me. I was in a pensive mindset the right music was playing in my headphones, and I was taking everything in. It felt meditative. I walked down the street and took photos of everything, for nothing in particular. The sounds of leaves rustling mixed with the camera shutter, the smells, the feeling of the wind on my skin. I was so engrossed in the moment and let my instincts take over. I wasn’t anywhere special – just a few blocks from home walking along a residential sidewalk, with an occasional passerby. It took me three hours to get home. It was perfect.

Jennilee Marigomen

Jennilee Marigomen, Geneve at Deer Lake, 2010

--------------------------------------

לפעמים הכל במקום הנכון. האור, הרוח, האנשים, הניחוח, הטמפרטורה, השקט. אתה מרגיש חי. אתה רוצה לפשוט את בגדיך, לצעוק, לרוץ. אתה אוהב את הכל. גם את עצמך. החושים שלך חדים יותר: פתאום לאור יש ריח ועלי העצים שרים. זו השעה הנכונה ליצור משהו.

--------------------------------------

הסוד: להיות פתוח לסוגסטיה.

.

--------------------------------------

חמדה / דליה רביקוביץ'

שם ידעתי חמדה שלא היתה כמוה,
והזמן ההוא היה יום השביעי בשבת
וכל בדי אילנות היו מתעצמים לגבוה.

והאור הלך מסביב שוטף כנהר לנבוע
וגלגל העין את גלגל החמה חמד.
אז ידעתי חמדה שלא היתה כמוה.

הזהירו ראשי השיחים והאור לא ידע שובע,
ניתך בגלי הנהר ובכל אורותיו ניצת,
אף ראשי היה בעיניו כתפוח זהב לבלוע.

שושני נהר צהובות פערו את פיהן לבלוע
את אדוות הנהר בחופזן וגיבעול השט,
ואותו היום היה יום השביעי בשבת
וכל בדי אילנות מתעצמים בתשוקה לגבוה
ואז ידעתי חמדה שלא היתה כמוה.
.