זהירות: פוסט טכני.
כזכור, התבקשתי לצלם מסיבת חתונה בפאב הקטן שלנו. אינני צלם מקצועי
וודאי שאינני רואה בעצמי צלם אירועים. לפני כמה שנים צילמתי מספר אירועים תמורת
תשלום והחוויות האלה אינן זכורות לי לטובה: לא מצאתי כל עניין בצילום מבוים של זרים
המישירים את מבטם אל המצלמה או כאלה שיושבים אל השולחן בין בקבוקי שתיה קלה וצלחות
עמוסות. אבל המסיבה שנערכה ביום שישי האחרון היתה שונה. ראשית, אני מכיר היטב את
בעלי השמחה והכרתי גם את רוב האורחים. העובדה הזאת סייעה לי להכניס איכות רגשית בתצלומים
במקום להסתפק בפורמאליות הוויזואלית המאפיינת אירועים שכאלה. שנית, הפאב ממוקם אי-אלה
מטרים מתחת לפני הקרקע. אין בו קליטה של טלפונים ניידים וזה מונע הפרעות חיצוניות.
כולם היו עסוקים בלשמוח. שלישית, כולם היו מבוסמים מעט מן היין שהוגש ללא הגבלה. הדבר
גרם לרוב המצולמים לזנוח שאלות כמו איזה צד של פניהם פוטוגני יותר או עד כמה עליהם
לזייף חיוכים. מעט אלכוהול מסייע לכל צלם (אל תטעו, הצלם עצמו רצוי שישאר פיכח
לחלוטין, במיוחד אם הוא משתמש במיקוד ידני).
בעקבות הערות הקוראים לפוסט בו הצגתי את ההתלבטויות שלי (ועל כך תודתי הכנה) הצטיידתי בשתי
מצלמות: מצלמת רפלקס גדולה ועליה עדשת הזום החביבה עלי – עדשה רחבה-נורמלית מהירה
למדי. הצטיידתי גם בפלאש הניתן להפעלה מרוחקת תוך מדידת אור אוטומטית. המצלמה
השניה שלקחתי אתי היתה מצלמת EVIL קטנה עליה הרכבתי, לחילופין, עדשת פריים נורמלית ועדשת פריים
ארוכה, שתיהן מהירות. מטרתי היתה לשלב בין צילום "מתערב" מקרוב באמצעות
פלאש מוחזק ביד לבין צילום דיסקרטי יותר, ללא תוספת תאורה.
מהר מאד התחוור לי שלא אוכל להשתמש במיקוד אוטומטי. עדשת הזום נזקקה
לשתיים-שלוש שניות על מנת להתמקד כהלכה בתנאי התאורה המצויים מה גם שקשה היה להעריך את המיקוד דרך העינית. לכן סגרתי את הצמצם לערך
בינוני ומיקדתי ע"י שינוי מרחק המוקד על טבעת המרחקים של העדשה. אורך המוקד
שקבעתי היה קטן מספיק כדי להבטיח חדות גבוהה של הנושאים המצולמים גם כשצילמתי
מקרוב (מרחק הצילום נע בין חצי מטר למטר וחצי). השימוש בטכניקת ה-zone focusing איפשר לי לוותר על הצצה בעינית לפני החשיפה, מה שתרם מאד למהירות
התגובה שלי לסיטואציות המשתנות במהירות. מנגנון ההפעלה המרוחקת של הפלאש עבד היטב
ונתן חשיפה מדויקת ללא קשר למרחק שבין הפלאש והנושא. מצד שני, המיסגור של הפריימים
לקה בחסר. הקומפוזיציות ברוב התצלומים שהפקתי בדרך זו הן לא בדיוק פאר היצירה, אבל
אני מקווה שהתחושה הדינאמית שלהם מחפה על כך. למעשה המראה הספונטאני של התצלומים
תואם את האווירה העליזה והקופצנית שהיתה שם.
מצלמת ה-EVIL שימשה אותי לצילום מבוקר יותר. העינית שלה בהירה יותר מזו של
מצלמת הרפלקס והדבר איפשר לי למקד את שתי העדשות הידניות באופן מדויק (בדרך כלל)
גם במפתח צמצם רחב מאד. עומק השדה הרדוד ומהירות התריס הנמוכה (בין 1/10 ל-1/30
השניה) מנעו ממני לצלם בדרך זו סיטואציות מהירות, אבל האינטימיות שבתצלומים האלה
מחפה על הסטאטיות היחסית שלהם. התצלומים האיטיים והאינטימיים נועדו להשלים את אלה
התזזיתיים שהופקו בעזרת המצלמה הגדולה.
במהלך הערב עברתי כמה פעמים ממצב למצב. מצאתי שהטכניקה בה השתמשתי השפיעה
על הלך הרוח שלי ("רועש", חברותי ואינטנסיבי לעומת שקט, ממוקד
ו"פרטי"). בכל פעם אחזתי במצלמה אחת בלבד: כשצילמתי במצלמה הגדולה הקטנה
הוטמנה בתיק ולהיפך. אתם מבינים, אינני יכול לשנות את עורי כהרף עין. עלי להתרגל
וזה דורש זמן. לראשונה בחיי צילמתי גם קטע וידאו בן מספר דקות. איש לא הודיע לי
מראש על קיומו של חלק אמנותי ולכן צילמתי במה שהיה בידי באותו רגע. התוצאה? בינונית, אבל יכולה היתה להיות גרועה יותר (הסרטתי ב-f/1.4). עוד משהו ראוי לציון? לא צילמתי ב-RAW. העיבוד הפרטני הכרוך בזה הרתיע אותי יותר מאשר הסיכון שאקבל תוצאות בלתי שמישות. בדיעבד, צבעי העור מניחים את הדעת והחשיפות טובות. רק מילת אזהרה: לא הייתי מעיז לצלם ב-JPEG בלבד אלמלא סמכתי על המצלמות שיעשו את עבודתן בהיבט הזה.
צילמתי הרבה: כ-180 חשיפות במצלמה הגדולה וכ-250 חשיפות במצלמה הקטנה.
מתוכן אגיש לזוג המאושר (כולי תקווה שישאר מאושר גם אחר כך) כ-300 תצלומים ובאוסף
התצלומים האישי שלי אשמור כ-50. פחות מכפי שאני שומר בדרך כלל, יותר מכפי שציפיתי.
זהו. את מיכסת הצילום שלי לקיץ הקרוב נראה שכבר השלמתי.
דוגמאות לתוצאות שהתקבלו תוכלו למצוא כאן.
.
מאוד אהבתי את התוצאה הסופית. יש שם לגמרי את החתימה האישית שלך, ואתה לגמרי מעביר חוויה ואווירה, כולל בתמונות בצבע.
השבמחקתודה לך.
מחקאחלה תמונות שמציגות אחלה אווירה...
השבמחקההערה היחידה שלי היא שללא הידיעה מראש שמדובר בחתונה כי קראתי את הפוסט שלך, בחיים לא הייתי מגיע לזה שמדובר בחתונה.