מעניין או יפה

כש- Josef Koudelka נקלע עם מצלמתו לארועי אוגוסט 1968 בעירו, פראג, הוא ודאי לא חשב על הקומפוזיציה הצילומית של התמונות שלו. מחשבות אחרות הטרידו אותו: כיצד לסמל את ההתרחשות במספר פריימים בודדים, כיצד לבטא את רחשי ליבו, אולי גם כיצד להימנע ממשיכת תשומת לב. שאיפות ההכרה והפרסום היו ודאי רחוקות ממנו. הוא לא חשב על הפרספקטיבה ההיסטורית העתידית של התצלומים שצילם באותם ימים או על חשיבותם כיצירות אמנות עיתונאיות (אם יש דבר כזה). עוצמת תצלומיו של Koudelka נובעת ממעורבותו הרגשית. מן ההשפעה של הארועים על חיי בני עמו ועל חייו שלו. הוא לא צילם על מנת לתעד או לדווח. הוא צילם כי זו היתה דרכו לעבד את המאורעות.

צלם זר, נניח צלם עיתונות מערבי דוגמת אלה שגדשו את כיכרות קהיר וטריפולי בשנה החולפת, היה נתפס ודאי לסמליות. הוא היה מנסה לבטא בתצלומיו את חוסר הפרופורציה שבין הצבא הפולש, הרכוב על טנקים, לבין אזרחים בלתי חמושים שמנסים למחות בידיהם החשופות. התצלומים שלו היו ודאי מלאים בתמרות עשן, בדגלים, בראשים מדממים. כשאתה חושב על צילום אתה תר אחר אותן סיטואציות דרמטיות, "גדולות". אבל Koudelka לא חשב על צילום. לכן הוא התמקד בפני האנשים, משני צידי העימות הזה. הוא קיווה שהתצלומים יסייעו לו להבין את ההיבט האנושי של הפלישה.

סדרת פראג של Koudelka משמשת בעיני דוגמה לצילום מעניין. הוא מעניין דווקא משום שהמצלמה איננה תופסת בו מקום מרכזי. המאורעות שנלכדו בה גדולים. חשובים. היסטוריים. אבל התצלומים אינם כאלה. יש בהם עדינות בלתי צפויה. אינטראקציה אנושית. יש בהם אמוציות, אבל לא סנטימנטליות. הם לא "יפים", אבל יש בהם אמת. והאמת הזאת יכולה להיות שייכת רק למי שחווה את המאורעות כשותף, לא רק כצופה.

People say, ‘Oh, Josef, he is the eternal outsider,’ but on the contrary I try always to be an insider, both as a photographer and as a man. I am part of everything that is around me.

Josef Koudelka

אתם יודעים מה מעציב אותי? היום, אף עיתון שמכבד את עצמו לא היה מפרסם תצלומים כאלה. אין בהם די דרמה ואלימות על מנת להתפרסם במערומיהם, שלא לדבר על כך שאף לא אחד היה עובר את סף האיכות הטכנית הנדרש.

.