יכולתי לכתוב את המלה הזאת עוד חמש פעמים ועדיין הכותרת לא היתה מתארת את ההתרגשות של צלם מתחיל לנוכח תצלום בעל נושא נאה וחד על רקע פסטלי ונימוח. זאת הקלישאה האולטימטיבית, מפגש הפסגה בין הזכוכית, הסיליקון ורשתית העין. שפתיים ישק.
בוקה (ביפנית暈け) הוא כינוי כוללני לאיכות הטשטוש של משטחים שאינם ממוקדים. מכיוון שזהו מושג איכותי, קשה למדוד אותו והוא ניתן רק לתיאור. ההגדרה המקובלת של בוקה "טוב" מייחסת ערך למופע אחיד של עיגולי אור הנמצאים מחוץ לתחומי עומק השדה ובעיקר להיעדר "טבעות" אור בשוליהם. כפי שאתם ודאי מתארים לעצמכם, אופי הבוקה תלוי במידה רבה במבנה העדשה. עדשות המצטיינות בבוקה אחיד וחלק בנויות כך שחלוקת האור שלהן שווה על פני כל שטח החיישן או הפילם. האיור הבא ממחיש את העניין (מקור: כאן).
זה כל העניין. עדשות מסוימות מצויידות באלמנטים אופטיים מיוחדים המכונים Apodization elements, שמבטיחים פיזור אחיד של האור ובכך תורמים לבוקה (רציתי לכתוב "איכות הבוקה", אבל המושג 'בוקה' כבר מכיל את המושג 'איכות'). בעדשות אחרות מושג אותו פיזור אחיד באמצעים אחרים, אבל המטרה היא אותה מטרה. מובן שלא כל העדשות מתקנות את פיזור האור דרכן. כמו במקרים אחרים הקשורים בתכנון אופטי, בדרך כלל הלוקסוס הזה נשמר לעדשות יקרות.
דרך טובה להשיג בוקה נחמד בעדשות שאינן מתוקנות היא לסגור מעט את הצמצם. הדבר נוגד את ההגיון הפשוט, שכן כידוע צמצם רחב מבטיח עומק שדה רדוד. מאידך, מפתחי צמצם רחבים (ובפרט מפתח הצמצם המירבי) נוטים לחשוף את כל מגרעות העדשה. במקרה הספציפי של הבוקה, פתיחת הצמצם פוגעת באחידות פיזור האור של רוב העדשות, גם של חלק מהיקרות שבהן. עדשות כמו Zeiss Planar 50/1.4 נותנות רקע מחריד בצמצם פתוח, אבל די בסגירה ל-f/2 והכל יבוא על פתרונו.
יש לזכור שלא כל עדשה מיועדת לתת למשטחים שמחוץ לתחומי עומק השדה את אותו מראה רך. עדשות הזום, ובפרט אלה הסטנדרטיות שטווח אורכי המוקד שלהן נמתח על פני תחום רחב, הן מבנים אופטיים מורכבים שמתוכננים בעיקר לתיקון עיוותים גיאומטריים ואברציות כרומטיות. הציפיה שעדשות כאלה ידאגו גם לפיזור אחיד של האור עלולה להתברר כמוגזמת. עדשות רחבות זווית, גם אם אורך המוקד שלהן קבוע, מתוכננות כך שיתקנו עיוותים גיאומטריים ואברציות ספריות (אסטיגמטיזם) כדי שיציעו חדות גבוהה בכל שטח הפריים. שוב, הבוקה שעדשות כאלה מציעות הוא לעתים קרובות לא מן המשובחים. לשתי הקבוצות האלה הייתי מוסיף, למרבה הצער, גם כמה מעדשות הפריים החדשות שנועדו ע"י יצרניהן לצלמים-בתחילת-דרכם. אלה הן עדשות רוויות בפשרות שהאטרקציות העיקריות בהן הם המחיר הנמוך והצמצם המירבי הרחב (גם אם איננו שימושי בעליל). לפני שלושים שנה אף יצרן לא היה מעלה בדעתו להציע למכירה אופטיקה נחותה כל כך.
יש לזכור שלא כל עדשה מיועדת לתת למשטחים שמחוץ לתחומי עומק השדה את אותו מראה רך. עדשות הזום, ובפרט אלה הסטנדרטיות שטווח אורכי המוקד שלהן נמתח על פני תחום רחב, הן מבנים אופטיים מורכבים שמתוכננים בעיקר לתיקון עיוותים גיאומטריים ואברציות כרומטיות. הציפיה שעדשות כאלה ידאגו גם לפיזור אחיד של האור עלולה להתברר כמוגזמת. עדשות רחבות זווית, גם אם אורך המוקד שלהן קבוע, מתוכננות כך שיתקנו עיוותים גיאומטריים ואברציות ספריות (אסטיגמטיזם) כדי שיציעו חדות גבוהה בכל שטח הפריים. שוב, הבוקה שעדשות כאלה מציעות הוא לעתים קרובות לא מן המשובחים. לשתי הקבוצות האלה הייתי מוסיף, למרבה הצער, גם כמה מעדשות הפריים החדשות שנועדו ע"י יצרניהן לצלמים-בתחילת-דרכם. אלה הן עדשות רוויות בפשרות שהאטרקציות העיקריות בהן הם המחיר הנמוך והצמצם המירבי הרחב (גם אם איננו שימושי בעליל). לפני שלושים שנה אף יצרן לא היה מעלה בדעתו להציע למכירה אופטיקה נחותה כל כך.
למעשה, רוב העדשות אינו ממוטב להפקת בוקה חלק. היוצא מן הכלל הוא עדשות הטלה-פוטו, פריים וזום כאחד. עדשות אלה לא רק שהן מצטיינות בעומק שדה רדוד מעצם אורך המוקד שלהן, אלא שהאברציות האינהרנטיות למבנה שלהן קלות יחסית. הן לא סובלות מעיוותים אופטיים בולטים או מעקמומיות חזקה של היטל התמונה ולכן קל למטב אותן לפיזור אחיד של האור. במלים אחרות, אם אתם זקוקים ל"עדשת בוקה", כדאי שתחפשו משהו עם אורך מוקד גדול יחסית. אלה מבין עדשות הטלה-פוטו המיועדות למיקוד ממרחק קצר במיוחד - הלא הן עדשות המאקרו - מתוכננות בעיקר לתיקון של קומה ואסטיגמטיזם כך שיציעו חדות פנומנאלית בכל שטח הפריים. רוב העדשות האלה לא מצטיינות בבוקה מרשים במיוחד (אם כי כמה מהן, כמו Zeiss T* Makro-Planar 100 f/2, הן עדשות בוקה משובחות). ככלל, חדות גבוהה בפינות הפריים מרמזת על שימוש באלמנטים א-ספריים. אלמנטים כאלה עלולים לפגוע באחידות פיזור האור ולגרום לבוקה צעקני במקצת. מה שאתם מחפשים היא עדשת טלה-פוטו, רצוי עדשת פריים בעלת צמצם רחב, שמצטיינת בחדות גבוהה במרכז התמונה בצמצם פתוח. כמעט בכל המקרים עדשה כזאת תפיק בוקה חלק ורך. האפשרויות אינן רבות וכוללות בעיקר עצמיות מקבוצת ה-85 מ"מ וכן עדשות ישנות יותר בעלות אורך מוקד של 135 מ"מ. לאלה ניתן להוסיף כל עדשה המבוססת על מבנה ה-Sonnar, קונפיגורציה אופטית שהומצאה לפני כמעט 90 שנה ועדיין לא נמצא לה תחליף ראוי בכל מה שקשור לבוקה. אפילו עדשות ה-50 מ"מ הבנויות על פי אותה נוסחה אופטית מצטיינות בהיבט הזה (למרבה הצער הן אינן מיועדות למצלמות רפלקס בגלל קרבתו היתרה של האלמנט האחורי אל מישור הפוקוס, שמפריעה לתנועת המראה).
מי שעוקב אחרי הבלוג הזה ודאי יודע שבאופן אישי אינני חסיד גדול של הבוקה כמרכיב אסתטי בפני עצמו. בידוד מוחלט של הנושא מסביבתו מתבטא לעתים קרובות בתצלומים שטוחים ופשוטים בהם האסתטיקה של הנושא עצמו ממלאת מקום מרכזי מדי לטעמי. הבוקה משרת היטב את אופיו הייצוגי, התיאורי של המדיום ומונע מהצלם לבטא בתצלום את הראיה הסובייקטיבית שלו. עם זאת, בוקה יפה מיטיב גם עם קומפוזיציות עמוקות יותר, בהן אובדן החדות לאורך ציר ה-Z של הסצנה הוא הדרגתי. אין ספק שלעדשות הממוטבות לבוקה יש ערך מוסף.
לסיום, אי אפשר ללא דוגמאות. הדף הזה מרכז דוגמאות לבוקה של מגוון עצום של עדשות. תוכלו להתרשם כאוות נפשכם, עד שהבוקה יצא לכם מהאף.
הערה: הרשימה הזאת נכשלת בכמה הכללות גסות. אני יודע. גם אם הניסיון שלכם עם עדשה כזאת או אחרת סותר את מה שנכתב למעלה, אני עומד מאחורי עיקרי הדברים.
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה