הפרויקט הדו שנתי

הפרויקט הדו שנתי הוא כמעט מפעל חיים. הוא דרך להקיף תקופה או מקום או קבוצה קטנה של אנשים, להכיר אותם לעומק מנקודת ראיה סגולית, פרטית. הוא גם דרך לעשות אמנות.

המכשול הגבוה ביותר שניצב בפני אמן בפוטנציה הוא היעדר המסר. לא די בחוש אסתטי מפותח, ביצירתיות, במקוריות ובנגישות לקהל. כל הדברים האלה הם קליפות. האמנות היא תולדה של משמעות, של רעיון. חייבת להיות בה תימה מרכזית. אמירה. התרסה. הפרוייקט הדו שנתי לוקח תימה כזאת ובונה סביבה פיגומים עליהם תורכב יצירה אמנותית. תחילה הוא חוקר את התימה, לש אותה. מלכלך את הכפות הידיים. נובר וחושף סודות, ממיס שקרים ופותר חלומות. אחר כך הוא מרכיב את התימה מחדש. לאט לאט, מבפנים והחוצה, מלמטה למעלה. כפי שבונים ארמון חול בשפת הים.

הפרוייקט הדו שנתי הוא דרך למקד את היצירתיות שבנו. להעניק לה תוכן ומשמעות. לתמוך אותה ביסודות חזקים. הוא עוסק במשהו קרוב לליבנו, דבר מה שאנחנו אוהבים. שיהיה בנו אומץ הלב לראות אותו באפסותו, מפורק לחלקיו. שתהיה בנו התשוקה להקים אותו מעפרו.

הפרוייקט הדו שנתי ממושך. עלינו לתת לו מזמננו. ממחשבתנו. מן החדווה ומן הצער שבנו. שנתיים. אולי יותר מזה. והוא לא מוגבל במדיום: יש בו תמונה ומלים ומוזיקה. יש בו שירה ופרוזה. רעש ושקט. מוצק, נוזל וגז.

חשבתי שאתקשה למצוא נושא לפרוייקט הדו שנתי שלי. הרי בחיי הקטנים, לא בכל יום אני נתקל במשהו שמסעיר את דמי ועוד בגילי המופלג... אבל כנראה שהדרך הנכונה (עבורי) היא להביט פנימה ולא החוצה. להתחיל ממה שאוהבים. זה הרי מובן מאליו.

מה יצא מזה בסוף? אינני יודע. למען האמת אין כאן שאלה של "תוצר". הפרוייקט הדו שנתי עניינו בתהליך. בדרך. והדרך הזאת תביא אותי למחוז חפצה. לאו דווקא למחוז חפצי.

.