פילם או דיגיטלי - פרק אחרון

זהו. הפרה הקדושה האחרונה של הפילם - דפי הפורמט הגדול (10X8 אינץ', שהם 25X20 ס"מ) - נשחטה. הפורמט הגדול משמש צלמים שאינם מוכנים להתפשר על איכות התמונה. דפי הפילם הגדולים האלה מודפסים כמעט תמיד כתדפיסי מגע וחוסר הצורך בהגדלתם בעת העברתם לנייר הכימי משמר את איכות התמונה כפי שנלכדה על גבי הפילם באופן מושלם. אלא שהמבחן, שנערך בידי Markus Zuber, קובע באופן חד משמעי שגב דיגיטלי (Phase One IQ180) בעל פורמט בינוני ברזולוציה של 80 מגה-פיקסלים די בו על מנת להתעלות על הפלט של דף פילם מסוג Ektachrome 64 מבחינת החדות והרזולוציה.

התוצאה הזאת היתה מעוררת ודאי סערה גדולה לפני לא יותר מחמש שנים, אבל נראה שכיום עליונות הפורמט הדיגיטלי כבר מובנת מאליה. עליונות, אמרתי? זה תלוי בכוונת הצלם. מבחינה טכנית גרידא, הצילום הדיגיטלי עדיף. העובדות מדברות בעד עצמן. אבל מבחינת הגשטאלט, אותו קשר בין הסצנה, הצלם והתצלום, נראה שעדיין אין תחליף לכימיה. הדבר נובע מכמה גורמים:

העקומה הטונאלית - אמולסיית הכסף מצטיינת בתגובה טונאלית סיגמואידית, דהיינו ב"עקב" וב"כתף" בולטים. בכך היא דומה לתגובה הטונאלתי של חיישני האור בעין האנושית. העקומה הטונאלית הזאת מבטיחה הבחנה טובה בפרטים כהים מאד ובהירים מאד. לעומת זאת, הסיליקון המשמש בחיישני תמונה דיגיטליים מתאפיין בתגובה טונאלית ליניארית לחלוטין שמגבירה את יכולת ההבחנה דווקא במרכז סקאלת הבהירות. מעבדי המצלמות הדיגיטליות אמנם מתוכננים כך שיתקנו את העקומה, אבל גם הם מתקשים לברוא פרטים שלא נלכדו בחיישן. כושר ההבחנה של החיישן בקצה הכהה של הסקאלה הטונאלית חשוב במיוחד לקבלת תצלום בעל צללים עשירים, שהם תנאי לתמונה "מלאה" וריאליסטית.

הגרעיניות - גם האמולסיה דקת-הגרגר ביותר מצטיינת בגרעיניות. הגרגרים האלה משווים לתצלום מעין מרקם ומגבירים את החוויה החושית של המתבונן. הגרעיניות הכימית שונה מן ה"גרעיניות" הדיגיטלית בכך שהיא מופיעה בעיקר באזורים הבהירים בתמונה ובכך שהיא א-כרומטית. בנוסף, היא פחות בולטת באזורים בעלי קונטרסט גבוה ולכן מסייעת למתבונן להבחין בין אזורים חדים יותר ופחות.

אופי החדות - רוב המצלמות הדיגיטליות מצויידות בפילטר מרכך הממוקם לפני החיישן. גם אינטרפולציית ה-Bayer הדרושה לשם דה-פיקסליזציה של הפלט גורמת לטשטוש מסויים. על מנת לתקן זאת, הפלט הדיגיטלי עובר חידוד בשיטה שמדגישה את הגבולות בין משטחי צבע סמוכים. הפילם איננו דורש חידוד ולכן החדות שלו פחות דרמטית ובעלת מופע דומה יותר לחדות הראיה שלנו.

הטמפרטורה - איזון הלובן של הפילם איננו ניתן לשינוי ולכן חוסר התאמה, אפילו קל, בינו לבין האור מתבטא בצבעים "לקויים" שמאפיינים את המדיום הזה. בנוסף לכך, סרטי צילום צבעוניים מסוגים שונים נוטים לתת רוויה שונה לגוונים שונים. כל ליקויי הצבע האלה יכולים לשמש את הצלם כדי להעניק לתצלומים שהוא יותר "אווירה" שחסרה במדיום הדיגיטלי (אם כי אפשר לשלוט בצבעים הדיגיטליים לאחר החשיפה).

אין בכל הדברים האלה כדי להביע דעה בשאלה איזה מדיום "עדיף". גליל הפילם האחרון שצילמתי פותח והודפס לפני שנים. הזמינות, הצפיה המיידית וגם (אשליית) המחיר מהווים עבורי שיקולים מכריעים ולכן אינני מצלם כבר בפילם (מלבד העובדה המצערת שאין ברשותי מצלמת פילם תקינה). העניין הוא שלכל טכנולוגיה יש פינות בהן היא עדיפה ופינות אחרות בהן היא אינה משרתת היטב את מטרות המשתמש. עלינו לברך על כך שיש בידינו יותר מברירה אחת.

גוזלי בז אדום בחלון ביתי, 1993

.