עלי להודות שהמשיכה שלי לרצף התמונה הנע המכונה וידאו מוגבלת. אפילו מוגבלת מאד. הז'אנר הזה, לתפיסתי, נסוב סביב הנרטיב והצד הויזואלי שלו, למרות שאי אפשר כמובן בלעדיו, נדחק לשוליים. למרות זאת, אין להכחיש את הקסם שביצירת וידאו העשויה כהלכה. אומרים לי שמצלמת החיישן הגדול ש"יודעת" לצלם גם וידאו בהפרדה גבוהה היא לא פחות ממהפכה. מסרטות וידאו משובחות אמנם הוצעו בשוק גם לפני כן, אבל ה-HDSLR הפך את צילום הוידאו האיכותי לעניין נגיש יותר עבור חובבים ומפיקים עצמאיים.
האמת היא שה-HDSLR ככלל הוא מצלמת סטילס מצוינת ומסרטת וידאו בעייתית. פלט הוידאו של מצלמות כאלה סובל מבעיות שונות כמו הטייה של קווים אנכיים, "ג'לי", moire, קידוד ברמה נמוכה, חוסר בחדות (בעיקר ב-ISO גבוה) ועוד צרות שונות ומשונות. אפילו חוויית צילום הוידאו במצלמות כאלה לא נעימה במיוחד: ברוב המצלמות האלה אין אפשרות לצפות בסצנה באמצעות העינית המובנית והצפיה מוגבלת למסך קטן ברזולוציה מוגבלת שמקשה על הבחנה בפרטים בעיקר באור השמש, המיקוד האוטומטי (אם קיים כזה) איטי וסובל מחוסר נחישות, המיקוד הידני איננו "חלק" די הצורך, משך ההסרטה הרצופה מוגבל בזמן ואפילו ה-time code שמאפשר סנכרון אוטומטי בין הקול והתמונה חסר. היתרון היחיד של ה-HDSLR הוא החיישן הגדול, המאפשר שליטה משביעת רצון בעומק השדה (באמצעות עדשה מתאימה) וניקיון יחסי של התמונה בתאורה קלושה. המקום היחיד שבו התכונות האלה באות לידי ביטוי הוא מסך הקולנוע ולמיטב ידיעתי הפקת סרטי קולנוע איננה מוגבלת בתקציב עד כדי המנעות משכירת מסרטות יעודיות.
אחדות מן המגבלות עשויות לבוא על פתרונן על ידי תיקונים שנעשים בחומר המצולם לאחר הצילום. מגבלות אחרות נמנעות באמצעות תוספות שונות שמקיפות את המצלמה, ממסכים משוכללים, דרך ציוד אודיו מקצועי ועד מנשאי כתף, מייצבים ומסילות. אלא שכל הציוד הזה פוגם בניידות הגבוהה המאפיינת את הצילום באמצעות מצלמת סטילס, מכביד על הצלם ומייקר את הצילום עד מאד. לפעמים הניסיון להתגבר על המגבלות מגיע לדרגות מגוחכות ממש. צפו, למשל בסרט ההדגמה הבא:
אין ספק שתכונת צילום הוידאו של מצלמות הסטילס המתקדמות תשתפר עם הזמן. טכנולוגיית ה-EVIL פותרת חלק מהבעיות (בעיקר את בעיית המיקוד האוטומטי) ומעבדי תמונה חדשים מציעים פלט איכותי יותר מזה שהתקבל בדורות הראשונים של המצלמות האלה. מאידך, מסרטת וידאו תמיד תהיה מותאמת יותר לצילום וידאו מאשר מצלמת סטילס. הפשרות שנעשות במכשיר המיועד לביצוע פעולה אחת ויחידה תמיד יהיו פחותות ביחס לאלה שמאפיינות מכשירים רב תכליתיים. יתכן שאני שמרני, אבל לדעתי צילום וידאו במצלמת סטילס איננו שונה בהרבה מצילום וידאו בשואב אבק.
.
מפתיע שדווקא פה אתה מתייחס ל'איך' ולא ל'מה'.
השבמחקאמנם אין לי ניסיון בצילום וידאו אבל יש לי תחושה שכדאי להתייחס לזה פשוט כפורמט שונה ולא נסיון לחיקוי או לש'יראה כמו' מצלמות וידאו יעודיות ומקצועיות.
כמו שיש צלמי קולנוע שמתמחים בפילם ונשבעים בטכניקה הזו. גם שם שם יש בעיות רבות שנפתרו עם הצילום הדיגיטלי.
צילום וידאו במצלמת סטילס בעיני הוא עוד טכניקה אפשרית להוציא את האמנות לפועל.
וכאן כמובן מדובר על הקשר בין צורה לתוכן. האם הלוק של מצלמת פילם/דיגיטלית/סטילס משרת את תוכן הסרט? כמו שבסטילס אפשר לשאול את אותה שאלה. האם שחור לבן/ צבע/ צילום באנדר/ אובר וכו וכו משרת את התוכן?
זו השאלה שיש לשאול כשבוחרים בטכניקה.
ולסיכום - שום דבר הוא לא בעיה עד שמגיע הפתרון שלה, לא כך?
A wind,
השבמחקאנחנו לא מדברים על אותו דבר. מובן שאין לי התנגדות עקרונית לצילום וידאו במצלמת סטילס. אני רק מפקפק בהגיון של רכישת מצלמת סטילס לצורך הספציפי של צילום וידאו. בשונה מצילום סטילס, ה"חתימה" של הפורמט פחות בולטת ופחות משמעותית בוידאו, מה גם שתוכנות עריכת הוידאו מסוגלות לדמות היטב את הפלט של פורמטים שונים, כולל פילם.
בעניין הקשר בין צורה לתוכן, אין ספק שאת צודקת אבל גם כאן אינני רואה את היתרון בשימוש בציוד כזה או אחר. במלים אחרות, הקשר בין ה"איך" וה"מה" איננו חזק יותר בוידאו מאשר בסטילס. אולי להיפך.
אנחנו חושב שאתה מפספס את העיקר - המחיר. זהו היתרון המרכזי של ה-HDSLR. כמובן בהשוואה לאלטרנטיבות שמציעות איכות דומה (מצלמת וידאו מקצועית, עם חיישן גדול). בעבור רבים, בעיקר חובבים ויוצרי סרטים עם תקציב נמוך, ההפרש במחיר מגמד את החסרונות שציינת והם מוכנים להתמודד עם האי-נוחות שיש במצלמות כאלו.
השבמחקבהקשר אחר, נדמה לי שה-HDSLR הוא מעין שלב ביניים, בדרך למצלמות וידאו מקצועיות בעלות חיישן גדול ועדשות מתחלפות בעלות נמוכה.
http://www.luminous-landscape.com/techniques/3_years_later_dslr_video_one_mans_perspective.shtml
השבמחק