לאחרונה קראתי כמה וכמה סקירות של ציוד. הכיוון הכללי ברור: איכות התמונה בערכי ISO גבוהים הולכת ומשתפרת מדגם לדגם וההשלכות של התהליך הזה על הממשק צלם-מצלמה-עדשה מרחיקות לכת:
הגמישות בקביעת הפרמטרים של החשיפה מחייבת פחות פשרות מחד, אבל גם פחות מעורבות של הצלם בתהליך מאידך. קיימת נטיה לאוטומציה של התהליך היצירתי. הצלם לא נדרש לדעת מה הוא עושה על מנת להפיק תוצאות טכניות מרשימות. שיטת העבודה היעילה ביותר מתבססת על ריבוי חשיפות, על שמירת התמונות כקבצי RAW ועל טיפול בהן לאחר החשיפה. כבר אין צורך לחשוב הרבה. מצד אחד האוטומציה הזאת עשויה לעזור לצלם להזניח את ההיבטים הטכניים של החשיפה ולהתמקד בראיה שלו, ביצירתיות שלו. מצד שני, הביטחון בתוצאה עלול לגרום לתסמונת "העין העצלה". זה מתקשר לכך שמגבלות טכניות מאלצות את הצלם להיות מעורב יותר בסצנה שלפניו, ערני יותר למהירות התריס ולעומק השדה ופעיל יותר בחיפוש קומפוזיציה אפקטיבית. ניקח למשל את המגבלה הטריוויאלית ביותר, אורך המוקד. צלם המצויד בעדשת זום בעלת טווח אורכי מוקד גדול יכול להרשות לעצמו להישאר במקום אחד ולבחור את האובייקטים שייכללו בפריים באמצעות הזום. חברו, שמשתמש בעדשת פריים (נניח שאיכות התמונה שהמצלמה שלו מציעה ב-ISO גבוה טובה פחות ולכן הוא זקוק למפתח צמצם רחב יותר שאינו מצוי בעדשת הזום), ייאלץ לכתת מעט את רגליו, להתכופף או לטפס, לשנות את נקודת ההשקפה שלו. הצלם השני, שהציוד שלו מוגבל יותר, יפיק ככל הנראה תוצאות מעניינות יותר מהצלם הראשון מסיבות שאינן קשורות במישרין בציוד. מובן שגם הצלם הראשון יוכל לנקוט באותן שיטות, אבל ברוב המקרים הוא יעדיף "להתנייד" בעזרת שינוי אורך המוקד. באותה מידה, מיקוד אוטומטי איטי, טווח דינאמי מוגבל, עומק שדה רדוד מהדרוש, תאורה קלושה ועוד כהנה וכהנה קשיים גורמים לנו לחשוב, להתפשר, לחפש, או במלים אחרות - להיות מעורבים יותר בתהליך היצירתי.
הפרק החשוב ביותר באבולוציה של צלם הוא פיתוח הראיה הצילומית שלו. מצלמה אינטליגנטית מדי ועדשה ורסטילית מדי יעמדו בדרכו יותר מאשר יואילו. הייתי ממליץ לכל מי שרוצה להתחיל לצלם "ברצינות" שירכוש תחילה מצלמה מעט מיושנת (מצלמת פילם 35 מ"מ או לפחות דיגיטלית בת 3-4 שנים) ושתי עדשות פריים מהירות (נורמלית וטלה-פוטו קצר) לצד זום סטנדרטי. ציוד שכזה יבטיח לו התקדמות מהירה דווקא משום שהוא מוגבל יחסית למצלמות העדכניות. הוא ייאלץ לחשוב.
אני אקח את ההמלצה שלך שני צעדים קדימה, קניית מצלמה בת 3-4 שנים היא בזבוז כסף מוחלט.
השבמחקלעומת זאת בהרבה פחות כסף אפשר לקנות מצלמת פילם ועם עדשת פריים זולה כמו ה 50מ"מ הנפוצה אפשר לפתח ראיה צילומית בצורה טובה יותר כי גם אין מסך ויש רק 36 תמונות ב"כרטיס זכרון" וצריך לחשוב טוב טוב לפני שחושפים. מי שרוצה לצלם ברצינות כמו שאתה מגדיר זאת, לדעתי צריך לחשוב בכיוון הזה.
פעם כתבת/המלצת לצלם רול אחד של פילם פעם בחודש. אני חופשי אימצתי את הגישה הזאת ואני חושב שהיא שיפרה את הראיה הצילומית שלי (בנוסף לצילום באופן כמעט גורף בעדשות פריים), חוצמזה שזה כייף לא נורמלי בעיקר אם קונים מצלמה מאד ישנה שהכל בה ידני.
בנושא ה ISO, אני חושב שהיכולת הזאת בראש ובראשונה יכולה לחסוך כסף בקניית עדשות עם צמצם מאד פתוח, רק לדוגמה עוד שני סטופים ב ISO יכולים להרשות לצלם להתפשר בעדשת פריים עם צמצם 2 או 2.8 לעומת עדשות עם צמצם 1.4 או 1.2 שעולות פי 5.
היכולת הזאת גם מאפשרת היום לצלם בסגנון שפעם לא היה אפשרי, כך שמדובר בהתפתחות לכיוונים חדשים ולאו דווקא ב"עין עצלה" אם בעבר בתנאי תאורה נמוכים הלכנו על תפיסת מריחה מעניינת בגלל המגבלות אז היום אפשר גם לקבל את המריחה וגם לקבל הקפאה חדה.
שגיא, אני מקבל את דבריך באופן מלא. התלבטתי אם לכתוב פילם או מצלמה ישנה. מגבלת ה-36 ומחיר הפיתוח יגרמו להפחתת החשיפות, דבר טוב כשלעצמו, אבל חשבתי שהמלצה כזאת עלולה להישמע רדיקלית מדי.
השבמחקמריחת התנועה נכנסה לקונצנזוס רק בשנים האחרונות, לאחר שהיתה לעניין של בחירה. בעבר נהוג היה להשתמש בפלאש או בסרטים ובעדשות מהירים על מנת להימנע מכך בכל מחיר. היעדר מריחות בצילומי תנועה היווה את סימן ההיכר הבולט ביותר לציוד יקר.
לגבי הפילם - http://www.kramery.com/DUarticles/detail.asp?iArt=1098
השבמחקהחזרה לפילם זה טרנד שתופס בכל העולם.
השבמחקהאמת שגם בארץ, בסיבוב ברחובות תל אביב בימי שישי בבוקר רואים הרבה חבר'ה צעירים עם מצלמות פילם ישנות סטייל הניקורמט, אני מעריך שחלק גדול הם סטודנטים במוסדות היותר רציניים לצילום שבד"כ עוברים גם סדנת פילם ופיתוח בחדר חושך.
גם קודאק שעמדה לפני פשיטת רגל התחילה לייצר סרטים חדשים.
אייל,
השבמחקההיסטריה המתוארת למצלמות פילם קצת איזוטרית. אולי זו קבוצה קטנה של משוגעים לדבר. בכל מקרה, מצלמות פילם משומשות הן זולות ויש להן יתרונות ברורים עבור מי שלומד לצלם (קרי, עבור כל צלם).
אני מבין את מה שאתה אומר, ומסכים עם המהות - מגבלות == פיתוח יצירתיות.
השבמחקיחד עם זאת, אני לא חושב ש"חייבים" להטיל מגבלות עם ציוד ישן.
באחד מקורסי הצילום שלקחתי, יצאנו לצלם תחת מגבלות: במהלך היציאה (שארכה כשעתיים - שלוש) אנו אמורים לצלם 36 תמונות בלבד ולהשתמש באורך מוקד של 50 מ"מ ובו בלבד (מוכר? :)).
התוצאות היו בהתאם (לטובה).
איך אומרים? הכל בראש. אפשר להחליט, גם אם יש ציוד דיגיטלי, ש"אלו המגבלות שלי להיום" ולצלם בהתאם (וברור לי שעם ציוד ישן, יותר "קל" לפעול לפי המגבלות).