קווים לעדשת האי הבודד

אילו נאלצתם להסתפק בעדשה אחת בלבד מבין אלה המוצעות למכירה, כזאת שתקחו איתכם לאי בודד על מנת לצלם בעזרתה בשארית ימיכם, במה הייתם בוחרים?

אני מניח שאפשר לחלק את האנושות לשלוש קבוצות:

• קבוצה א', שכנראה תכלול כ-70% מהאוכלוסיה, תבחר בעדשת הסופרזום החדה ביותר שתתאים לביונט של המצלמה. בעצמית כזאת אפשר לצלם כמעט הכל, מנופים רחבים ועד תקריבים של בעלי חיים קטנים. העדשות האלה קטנות וקלות באופן מפתיע. הצמצם שלהן לא רחב במיוחד, הן לא ניחנות באופטיקה מושלמת ולא מתמקדות כהרף עין, אבל הן ורסטיליות ואפשר להפיק מהן פנינים עם מעט תרגול ובמסגרת הפרמטרים הנכונים (וזמן הרי לא יהיה חסר באי הבודד).

• קבוצה ב', שכנראה תכלול כ-25% מהאוכלוסיה, תבחר בעדשת זום בעלת טווח אורכי מוקד מצומצם יותר, אבל בעלת צמצם רחב, אופטיקה מלוטשת כדבעי, מיקוד מיידי ואיכות בניה שתספיק גם לדורות הבאים. עדשה כזאת תוכל לספוג אי אלה מהלומות ותעמוד בסופת חול מזדמנת או בנתז של גשם. היא תפיק תמונות משובחות בכל מפתח צמצם וברוב תנאי התאורה, גם אם לא ניתן יהיה לצלם בה כל נושא.

• קבוצה ג', שתכלול לכל היותר 5% מהאוכלוסיה, תבחר בעדשת הפריים הוורסטילית ביותר שניתן להשיג. אורך המוקד שלה יהיה ברוב רובם של המקרים בתחום הנחשב "נורמלי", היא תהיה בנויה לתלפיות ("רק פלדה וזכוכית") ומפתח הצמצם המירבי שלה יהיה הגדול ביותר האפשרי. עצמית כזאת לא תתאים באופן מיטבי לנושאים רבים, אבל היא תציע שנים של יצירתיות ושל הנאה.

באיזו מהקבוצות האלה, או אחרות, אתם נכללים?

(היום קיבלתי את עדשת האי הבודד שלי)

.