יום שישי, 27 במאי 2011

כיצד אתם חושפים?

חישוב החשיפה הדרושה לקבלת תצלום שמכיל פרטים בכל הטווח הטונאלי שלו הוא אתגר מורכב למדי. כשהתחלתי לצלם, המצלמות המתקדמות כבר הכילו מד אור שאיפשר חשיפה חצי אוטומטית באחד משני מצבים: עדיפות למהירות התריס או עדיפות למפתח הצמצם (כל יצרן בחר בפרמטר האוטומטי לפי ראות עיניו). איכות מדידת האור היתה - איך לנסח זאת - טעונת שיפור, כך שממילא כל מי שאחז במצלמה למד להעריך את עוצמת האור ולחשוף באופן ידני. לצורך כך נעשה שימוש בטבלאות (הציצו בשתי הטבלאות הראשונות כאן). העיקרון הוא להעריך את עוצמת האור ביחידות הקרויות Exposure Value, או בקיצור - EV. סולם ה-EV מאופיין בכך שכל ערך בו מייצג עוצמת אור כפולה מהערך הקודם. בתנאי תאורה של EV0 דרושה חשיפה בת שניה אחת במפתח צמצם של f/1.0 וברגישות של ISO100 על מנת לקבל תצלום "טוב". עוצמת תאורה כזאת מתקבלת במרחק של כ-10 ס"מ מנר דולק. בצד השני של סולם ה-EV נמצאות סצנות המוארות באור שמש מלא, שערכיהן האופייניים הם EV15 ואף EV16. חישוב החשיפה הדרושה באמצעות טבלאות הוא אולי נראה אולי פרימיטיבי, אבל הוא יעיל ומפיק בדרך כלל תוצאות טובות.
למרבה המזל, כיום אין צורך לחשב דבר. מערכות מדידת האור השתפרו עם השנים והמחשבים הקטנים שבתוך המצלמות יודעים כיצד לתרגם את ערכי ה-EV לערכים מתואמים של מהירות תריס, מפתח צמצם ורגישות לאור. בידי הצלם יש אפילו בחירה מאיזה חלק של הפריים ברצונו למדוד את האור וכיצד לשקלל את ערכי ה-EV של מרכז הפריים ושל שוליו. הצלם יכול כיצד תנהג המצלמה בכל אחד מהפרמטרים של החשיפה באופן נפרד. מספר האפשרויות גדול כל כך עד שרבים מעדיפים לשלוט בפרמטר אחד בלבד מתוך השלושה ולאפשר למצלמה לחשב את השניים הנותרים בהתאם להחלטת המהנדסים שתכננו אותה. ברוב המקרים זה מספיק, אבל לעתים אנחנו זקוקים לשליטה הדוקה יותר. למשל:
  • בתנאי תאורה קלושה, בעדיפות צמצם, רוב המצלמות יפחיתו את מהירות התריס עד לערך בו רעידת המצלמה עלולה לסכן את החדות לפני שיזניקו את הרגישות. הפתרון: העברת השליטה במפתח הצמצם ובמהירות התריס לידי הצלם והשארת ה-ISO במצב אוטומטי.
  • שימוש ב-zone focusing מחייב עומק שדה גדול יחסית ומהירות תריס גבוהה יחסית. לכן נהוג להשתמש בחשיפה ידנית מלאה בעת צילום רחוב. על מנת למנוע טעויות חשיפה קריטיות, ניתן להעביר את השליטה ב-ISO לידי המצלמה (או להשתמש בטבלאות ה-EV).
  • השענת המצלמה על חצובה בתנאי תאורה קלושה תאפשר צילום ברגישות נמוכה תוך שליטה מלאה בעומק השדה (חשוב לצילום נוף ובכלל זה נוף אורבני). רוב המצלמות לא יוכלו לנחש שזו כוונת הצלם ויקבעו ISO גבוה מדי, מפתח צמצם רחב מדי או מהירות תריס שמותאמת לאורך המוקד (תלוי במצב החשיפה הנבחר). הפתרון: העברת השליטה במפתח הצמצם וב-ISO לידי הצלם והשארת מהירות התריס במצב אוטומטי.
  • בעת צילום בעזרת פלאש נכנס לתמונה פרמטר נוסף - עוצמת ההבזקה. הדבר מאפשר לצלם שליטה בכל שלושת הפרמטרים של החשיפה מבלי לאבד את פיצוי החשיפה האוטומטי שהמצלמה מציעה (בתנאי שהפלאש "חזק" מספיק עבור המרחק בינו לבין הנושא).
צלמים מתחילים רבים (וגם צלמים מנוסים יותר) מתקשים להבין את ההיגיון התלת-מימדי של חישוב החשיפה ולכן הם חוששים להעביר לשליטתם יותר ממשתנה אחד מבין השלושה. למעשה, תוספת המשתנה השלישי בצילום הדיגיטלי, הלא היא רגישות החיישן, מעניקה לצלם "בופר" גדול שמגן עליו מפני שגיאות בחישוב. אפשר לנצל זאת לצורך הבטחת חשיפה מדויקת תוך בחירת מהירות התריס ועומק השדה הרצויים. הבופר הזה גדל והולך עם התפתחות טכנולוגיית חישת התמונה. כבר כיום הוא מעניק לצלם גמישות של ארבעה עד חמישה ערכי EV מבלי להשפיע באופן ניכר על האיכות הטכנית של התצלום. אז אפשר להפסיק לחשוש.
.

2 תגובות:

  1. שחר שטייף28.5.2011, 16:28

    שתי התייחסויות לפוסט:

    א. ניקון FA היתה מצלמת הפילם הראשונה שכללה מלבד מצבי A ו S (עדיפות צמצם ועדיפות תריס) גם מצב P בו המצלמה שיקללה את מהירות התריס והצמצם לחשיפה "נכונה". היתה למצלמה הזו גם מערכת מדידת אור מטריציונית מצויינת והיא כמעט ולא פיספסה. המצלמה הזו הקדימה את זמנה בכמה שנים טובות, והיכולת הזו נעלמה מהמצלמות של ניקון שיצאו אחריה וחזרה רק במצלמות הפוקוס האוטומטי של שנות ה-90.

    ב. למרות שערך ה ASA של הסרט היה בלתי ניתן לשינוי (אלא אם כן החלפת סרט במצלמה) הסרטים, ברובם, היו (ועודם) "סלחניים" לחשיפות לא מדוייקות. בעיקר לחשיפות יתר. חשיפת חסר בפילם שימושית בעיקר לצורך עושר ורוויה של צבעים. חשיפת יתר, גם אם אינה רצויה, ניתנת לתיקון קל יחסית בשלב ההדפסה. בשונה מהפורמט הדיגיטלי בו אזורים "שרופים" בתמונה בלתי ניתנים לתיקון (המידע בהם אובד לחלוטין), בפילם, אזור "שרוף" עדיין מכיל מידע שימושי, ועל ידי הדפסה בחשיפת חסר ניתן לשחזר ממנו פרטים שימושיים.
    באזורים הכהים ההתנהגות של הפילם והפורמט הדיגיטלי דווקא הפוכה: אזורים כהים בפילם לא ניתן "להציל" על ידי חשיפת יתר בהדפסה. אם האור לא יצר תהליך כימי בפילם בעת החשיפה - האזור "מת". בפורמט הדיגיטלי דווקא ניתן למצוא הרבה נתונים באזורים הכהים, ובתהליך של הגבר מלאכותי אפשר לשחזר הרבה נתונים מאזורים כהים בתמונה. המחיר של השחזור הזה הוא רעש דיגיטלי גבוה, ירידה בפירוט של הצבעים ובחדות.

    ב.

    השבמחק
  2. שחר,
    תודה עבור השיעור המעניין בהיסטוריה.
    בעניין "דחיפת" הפילם, אתה צודק. הנגטיבים מציעים "בופר" של שתיים או שתיים וחצי דרגות EV לחשיפה, אלא שהאפשרות לקבל אותו איננה זמינה באותה מידה כמו בשימוש ב-ISO האוטומטי.

    השבמחק

Google Analytics Alternative