מכתב לא'

שאול, שלום.

אני מגדיר את עצמי כחובב צילום מתקדם. התחלתי לצלם ב-2003 במצלמה קומפקטית עם זום גדול והתמכרתי. נהניתי לצלם הכל. את המשפחה, את החברים, נוף, פרחים, מקרו... ב-2007 קניתי את מצלמת הרפלקס הראשונה שלי, קנון 400D עם עדשת 18-55 (לא מיוצבת). כמובן שהתמונות שלי השתפרו פלאים, בעיקר בתאורה בעייתית, אבל מהר מאד הרגשתי שהעדשה לא מאפשרת לי לצלם את כל מה שאני רוצה. לכן הוספתי לתיק הצילום עדשת סיגמה 18-200 וכמה חודשים מאוחר יותר גם עדשת מקרו טמרון 90 מ"מ. הטמרון נותנת תוצאות כל כך טובות עד שהתחלתי להשתמש בה באופן כמעט קבוע. הפכתי ל"מומחה" למאקרו ולפורטרטים וכמעט שהפסקתי לצלם בארועים חברתיים ומשפחתיים בגלל התוצאות הנחותות של הסיגמה. בקיץ 2009 נסעתי לטיול בארה"ב. לקראת הנסיעה החלטתי לעשות סדר בתיק הצילום שלי. מכרתי את הסיגמה ואת ה-400D והצטיידתי במצלמת 50D, בטמרון 17-50 וב-70-200 F4 מיוצבת. הציוד החדש הוכיח את עצמו. במהלך הטיול צילמתי כמה תמונות שהיו יכולות להיכנס לכל מגזין. ה-70-200 היא עדשה מרשימה במיוחד בזכות החדות והבוקה החלק שלה. כשהייתי בניו יורק ניסיתי לצלם ברחוב בלילה. אני חייב להגיד שהביצועים של המצלמה ב-ISO גבוה קצת אכזבו אותי. נאלצתי להגביל את עצמי ל-1600 ולא תמיד הצלחתי להקפיא את התנועה גם בצמצם פתוח. בקבוצה הקטנה שלנו היה צלם שעבד עם 5DII והאיכות שהוא הצליח להפיק בצילומי לילה גרמה לי להזיל ריר. בתחילת 2010 השתחרר לי סכום כסף ולא חשבתי פעמיים. קניתי מצלמת 5DII ועדשת קנון 24-70. הבעיה היא שלמרות שיש ברשותי את הציוד האיכותי ביותר אני מרגיש כאילו עדיין חסר לי משהו שאני לא יכול לשים עליו את האצבע. התמונות שלי טובות מבחינה טכנית אבל הן "רגילות". בתקופה האחרונה התחלתי להסתכל אחרת בצילומים. קניתי ספר בשם "The great LIFE photographers" ואני נהנה להסתכל בתמונות הישנות. חשבתי שאני מבין את האימרה "ציוד איכותי לא מבטיח תמונות איכותיות", אבל אחרי שהתעמקתי בספר הזה אני מבין שלא הבנתי. הייתי רוצה לצלם תמונות שהן לא רק יפות ו"נכונות" אלא שיש בהן רגש ואינטימיות. ראיתי שאתה מרבה לכתוב בבלוג שלך על עדשות פריים. יש לי עדשה כזאת (טמרון 90 מ"מ) ואני אוהב לצלם איתה, אבל אני מרגיש שהיא מגבילה אותי בקומפוזיציה לעומת ה-70-200. כיום אני משתמש בה רק לצילומי מקרו. למרות זאת, אני שוקל לאמץ את המלצתך ולהצטייד בעדשת פריים נוספת, קצרה יותר. אולי העדשות הגדולות שלי באמת מפריעות. רציתי לשאול אותך על איזה אורך מוקד היית ממליץ (למצלמת FF). אני מתלבט בין 24, 35 ו-50 מ"מ. כמו כן, אני חושב להירשם לקורס צילום למתקדמים. עד היום למדתי לבד מהניסיון ומקריאה באתרים באינטרנט. אני מרגיש שהגיע הזמן ללמוד במסגרת יותר מסודרת. האם תוכל להמליץ לי על קורס מסויים שלפי דעתך יתאים לרמה שלי? (מצורף קישור לפליקר שלי).

בתודה מראש, א'

א' היקר,
תודה לך על מכתבך. הוא הביא אותי להרהר בדרך שלי עצמי, בהחלטות הנכונות והנכונות פחות אליהן הגעתי. התשובה שלי לשאלותיך תהיה כנה ואינני בטוח שתאהב אותה. על כך אני מבקש את סליחתך מראש.
דבריך, כמו גם התצלומים בגלריה שלך, מעידים על כך שהיית ונותרת "איש אשכולות" מבחינת הצילום שלך. אתה מצלם הכל, מפורטרטים, דרך נופים ועד צילום רחוב. תקן אותי אם אני טועה, אבל נראה שמעולם לא עצרת וחשבת על הנושאים והז'אנרים שחביבים אליך יותר מאחרים. דומה כאילו הציוד שברשותך מכתיב במידה רבה את הנושאים ואת סגנון הצילום שלך. במלים אחרות, אתה מצלם מה שהעדשות שלך אוהבות במקום את מה שאתה אוהב. הדרך בה הגעת אל האינוונטר הנוכחי שלך מעידה על כך שמה שחיפשת כל העת הוא תחליף פונקציונאלי לאותה מצלמת סופרזום קומפקטית איתה התחלת. אני משער שבאופן כלשהו אתה מתגעגע לימים בהם מצלמה אחת, קטנה ופשוטה יחסית, גילמה בתוכה יותר אפשרויות צילום מאלה שכל הציוד היקר והאיכותי שברשותך מציע לך היום. כמובן, אינני מציע שתיפטר מהכל ותרכוש שוב מצלמה כזאת. אני רק מנסה להדגיש את העובדה שציוד איכותי הוא בטבעו ספציפי יותר - ובמידה מסויימת מוגבל יותר בשימושים שלו - מאשר ציוד זול. האבולוציה הצילומית כוללת על פי רוב שלב של התמחות בו הצלם מגדיר לעצמו מהם הז'אנרים המועדפים עליו, מהם הסגנונות ה"אמנותיים" שהוא אוהב. בשלב הזה הוא יתחיל לפתח אולי סגנון משלו. נראה שאתה מגיע אל השלב הזה כעת. אם להשתמש באנלוגיה, הציוד שלך ברמה אוניברסיטאית אבל אתה רק עומד לסיים את בית הספר היסודי.
אתה לא "אשם" בכך (אם אפשר בכלל לדבר על אשמה). אם תרצה, אתה קורבן של תרבות שלמה שמתייחסת אל הצילום כאל ענף מסחרי תחרותי. התרבות הזאת מושתתת על השיח האוטיסטי שמאפיין את הרשת, על שיווק מתוחכם ועל עודף מידע. היא יוצרת בלבול בין הצילום המקצועי, שמתאפיין ביחסי ספק-לקוח על כל המשתמע מהם, לבין צילום אישי, או אם תרצה - "אמנותי". האחרון אינו נדרש לעמוד בסטנדרטים חיצוניים כלשהם, לפנות אל "טעם הקהל" או אפילו להיות מוצג לראווה. לעומת זאת הוא דורש מהצלם מידה של אמירה אישית, של ראיה ייחודית ושל מקוריות. סוג הצילום הזה מביא לידי ביטוי את יכולתו של הצלם לראות, להרגיש ולחשוף הרבה יותר מאשר הוא מביא לידי ביטוי את יכולתו של הציוד להקפיא את התנועה בתנאי תאורה ירודים מבלי להרעיש או לצייר את המשטחים שמחוץ לתחומי עומק השדה באופן חלק ונעים לעין.
דבריך מעידים על כך שהגעת לנקודת מוצא מצויינת: אתה מחפש משמעות לצילום שלך. הספר שהזכרת אכן נפלא. הוא מכיל מאות דוגמאות לדרך הראיה המקורית של צלמי העיתונות המעולים ביותר. בחר לך תצלום אחד שאתה אוהב מבין התצלומים בספר הזה. נסה להבין באילו נסיבות הוא צולם: האם הצלם הגיב לארועים? האם הוא ביים את הסצנה? האם היה עליו להתכופף או לטפס על מנת להגיע לזווית ההשקפה שלו? האם נושא התמונה היה מודע לנוכחות המצלמה? אם התצלום מתאר תנועה - האם היא הוקפאה או שמא "נמרחה"? האם אתה חש באינטראקציה בין הדמויות המתוארות בתמונה? בין הצלם ונושאו? האם התמונה מתארת "רגע מכריע" או שמא היא איטית ומהורהרת? אף אחת מהתמונות בספר הזה איננה מלווה בנתוני הצילום הטכניים וטוב שכך. הפורמט המודפס מאלץ אותך להתעמק, להתבונן בתצלומים באופן שונה מזה שאתה משתמש בו כשאתה צופה בהם דרך מסך.
הירגע. זאת איננה תחרות. אינך מחוייב ל"תפוקה" של תצלומים טובים. אם אתה רוצה לצלם תמונות בעלות משמעות, כאלה שיגרמו למתבוננים בהן להתרגש, עליך ללמוד להפיל את המחיצות בינך לבין הסצנות שאתה מצלם. עליך לחוש מעורב בסצנה, חלק ממנה ולא רק משקיף. זה יהיה מעט קל יותר אם תשתמש בעדשת פריים. עדשה כזאת תאלץ אותך להתקרב, לחפש את הקומפוזיציות שלך באופן פעיל יותר, ליצור דיאלוג. אורך המוקד המתאים לכך הוא במידה רבה עניין של אופי. אם אתה טיפוס חברותי במיוחד, בחר בעדשת 24 או 28 מ"מ. אם אתה מסוייג יותר ומעדיף לשמור מעט מרחק, בחר בעדשת 35 או 50 מ"מ. חשוב להצטייד בעדשה שתתאים למרחק העבודה הנכון עבורך, כי העדשה שתבחר תשמש אותך במשך שנים רבות. למד לצלם באופן עיוור, שלא דרך העינית. כך תוכל לראות גם מה מתרחש מחוץ לשדה הראיה של העדשה ולהגיב במהירות. למד את העדשה שלך היטב: את שדה הראיה שלה, את עומק השדה שלה, את נקודות התורפה שלה. תן לעדשה האחת הזאת ללמד אותך לראות. היא תעשה זאת טוב יותר מכל קורס.
ועוד דבר אחד: אל תפחד. האדם היחיד שעליך לרצות בצילום שלך הוא אתה עצמך. אינך זקוק לאישור מאיש. אתה לא נדרש לעמוד בקריטריונים או בסטנדרטים. לכן, הרפה מה"כללים" ותן לתחושות ולרגשות שלך להוביל אותך.
אני מקווה שתשובתי תהיה לך לעזר ושוב, לא היתה לי כוונה לפגוע ברגשותיך.

שאול
.