על מגה-פיקסלים, עדשות ושכל ישר

כמה מגה-פיקסלים ראוי שיהיו בו בחיישן המצלמה? הגישה הרווחת היא "כל המרבה הרי זה משובח". שני טיעונים מרכזיים תומכים בגישה הזאת:

1. מצלמות בעלות רזולוציה גבוהה יותר מפיקות תוצאות המתאימות להדפסות גדולות יותר.
2. מצלמות בעלות רזולוציה גבוהה יותר מאפשרות חיתוך אינטנסיבי יותר של התמונות מבלי לאבד את הפוטנציאל להדפסות גדולות.

יצרני המצלמות נענו לאתגר והם הולכים ומצופפים את החיישנים מדגם לדגם. רזולוציית החיישן קלה למדידה וההנחה שהצרכן יעדיף לרכוש מצלמות בעלות יותר פיקסלים אכן מוכיחה את עצמה. המגרעת היחידה של הרזולוציה הגבוהה היא, כך מסתבר, גודל הקבצים המתקבלים: קבצים גדולים יותר תופסים נפח אחסון דיגיטלי גדול יותר ועיבודם איטי יותר. מצד שני, נפח האחסון הולך ונעשה זול וזמין יותר כך שהוא איננו מהווה מגבלה אמיתית. בעבר נפוצה הטענה כי הקטנת שטחם הפיזי של הפיקסלים הבודדים עלול להגביר את הרעש הדיגיטלי ולהקטין את הטווח הדינאמי, אבל נראה ששטח החיישן כולו מכתיב את שני המשתנים האלה יותר מאשר שטחו של כל פיקסל. השמיים הם הגבול: אם כיום הרזולוציה המקובלת במצלמות DSLR נעה בין 12 ו-24 מיליוני פיקסלים, הרי נראה כי בשנה הבאה הערכים המקובלים ינועו בין 16 ו-32 מיליונים.

הכל טוב ויפה, אבל אנחנו נוטים לשכוח שרזולוציית החיישן איננה הגורם היחיד המשפיע על מידת הפירוט בתצלומים שלנו. ככל שהרזולוציה גבוהה יותר כך התוצאה תהיה רגישה יותר לתזוזה של המצלמה בעת החשיפה. אפילו מייצבי התמונה המשוכללים ביותר יתקשו לפצות על תנועה כזאת במצלמה בעלת 20 מגה-פיקסלים ויותר. צלמי נוף, שידועים בחיבתם למצלמות רוויות פיקסלים, משתמשים בחצובות אפילו באור יום מלא בדיוק מסיבה זו. גורם נוסף המגביל את הפירוט הוא כושר ההפרדה של העדשה. העדשות האיכותיות ביותר עשויות להבחין בין שתי נקודות שהיטליהן על החיישן מרוחקים זה מזה כחמישה מיקרונים. אלה הן עדשות יקרות ולמעשה הן מעטות למדי. כושר ההפרדה המירבי של מרבית העדשות הנפוצות הוא ששה או שבעה מיקרונים. מובן שהגדלת הרזולוציה מעבר לכושר ההפרדה של העדשה לא יוסיף לתמונה פרטים נוספים אלא רק יפחית את החדות ברמת הפיקסל. תרגום מגבלת ההפרדה של העדשות למונחי מגה-פיקסלים ימחיש עד כמה קרובות מצלמות הדור הנוכחי לגבול היעילות של הרזולוציה:

• במצלמה בעלת חיישן מסוג 1/2.5" גבול הרזולוציה הוא כשלושה מגה-פיקסלים בלבד. עם זאת, רוב המצלמות האלה מצוידות בחיישנים בני 12-16 מגה-פיקסלים. אפילו מבט חטוף בפלט של מצלמות כאלה בתצוגה גדולה מבהיר את הבעייתיות.
• במצלמה בעלת חיישן מסוג 4/3 גבול הרזולוציה הוא כ-12 מגה-פיקסלים. כבר כיום נמכרות מצלמות כאלה ברזולוציה של 16 מגה-פיקסלים.
• במצלמה בעלת חיישן מסוג APS-C גבול הרזולוציה הוא כ-18 מגה-פיקסלים. זוהי גם הרזולוציה המירבית של מצלמות כאלה בדור הנוכחי. עם זאת, בקרוב תופיע כנראה מצלמת ה-APS-C הראשונה שתצוייד בחיישן בן 24 מגה-פיקסלים.
• במצלמה בעלת חיישן מסוג FF (או FX) גבול הרזולוציה הוא כ-40 מגה-פיקסלים. כאן עדיין יש מקום להגדלת הרזולוציה באופן משמעותי בידי היצרנים.

יש לזכור כי גבולות הרזולוציה המצויינים למעלה נכונים רק למספר מצומצם של עדשות איכותיות במיוחד. רוב רובן של העדשות יגביל את הפירוט בתמונה כבר ברזולוצית חיישן נמוכה בהרבה. על כך יש להוסיף את אותה ממברנה נבזית שמתוחה על קדמת החיישן ושתפקידה למנוע הופעת דגמים חוזרים בתצלום ע"י טשטוש התמונה המועברת ע"י העדשה.

אם זה לא מספיק, אגלה לכם סוד קטן: מרחק הצפיה בתמונה פרופורציונאלי לגודלה. בני אנוש מן הישוב לא יבחנו פוסטר ברוחב של מטר וחצי בזכוכית מגדלת על מנת לבחון את רזולוציית ההדפסה. למעשה, מעולם לא נתקלתי בפיקסליזציה נראית לעין בהדפסות לגודל 70X50 ס"מ מקבצים ברזולוציה צנועה של 7.5 מגה-פיקסלים. אז אנא מכם, אל תלכו שולל אחרי המספרים הגדולים.

.