Martin Parr הוא אחד הצלמים השנויים ביותר במחלוקת בשלושים השנים האחרונות. לא, התצלומים שלו אינם פרובוקטיביים במיוחד, הנושאים שלו אינם קשים והאסתטיקה שהוא מעדיף פשוטה וישירה. Parr עוסק בחיי היומיום של חברת השפע המערבית. הוא משתמש בנגטיב צבעוני מהסוג הזול, כזה שמעניק לצבעים רוויה חזקה. אם זה לא מספיק, הוא מתעקש להשתמש בפלאש באור יום על מנת להבהיר ולהרוות את הצבע עוד יותר. יש לו עין לנלעג, למגוחך ולגרוטסקי בהוויה התרבותית המערבית והצבעים הבהירים רק מבליטים את האבסורד. ב-1994, כשחברי מגנום דנו בעבודתו והצביעו בשאלה האם לצרפו לשורותיהם, היו כאלה שתמכו בו בכל מאודם וכאלה שהשמיעו התנגדות קולנית. האשימו אותו באכזריות, באנטי-הומאניזם, בניצול מעמד הפועלים. ואכן, קשה לדמיין עוף מוזר יותר בשורות סוכנות הצילום הזאת: אין בעבודתו שמץ של סימפטיה לנושאים האנושיים שלו, חסרים בה ה-understatement של המונוכרום וההרהור של הפוקוס הסלקטיבי. כמעט רוברט פרנק בצבעים. בסופו של דבר הוא התקבל.
Martin Parr מציב בפנינו מראה שלא נעים להביט בה. אנחנו רואים בה את חוסר התוחלת של הקיום האנושי בחברה השבעה שלנו, על כל מעמדותיה. התצלומים שלו מלאים בהומור, אבל זה הומור שחור שגורם לנו להרגיש כמו אידיוטים גמורים.
 |
| Martin Parr, Bongo Burger Bar, Windsor Safari Park, 1990 |
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה