הדרך אל החופש

דומה שבעידן התקשורת המהירה ושפע המידע האבולוציה של הצלם עוברת בתלם חרוש שמושפע יותר מהדרוש מן הסטנדרטים של הצילום המסחרי. בדרך כלל זה איננו רק שלב זמני בהתפתחותו של הצלם; הרגלי העבודה הבסיסיים שלו - כמו הבנתו את מושג הקומפוזיציה הצילומית ותהליך עיבוד התמונה שהוא לומד - יתקבעו בתודעתו וילוו אותו במשך זמן רב. אפילו ציוד הכניסה הנפוץ מותאם לדרך החשיבה הזאת: מצלמות ה-DSLR הזולות יותר מצוידות בחיישנים מתקדמים, אבל נמכרות עם עדשות זום איטיות. "קיט" בסיסי שכזה הוא למעשה תחליף למצלמת סופרזום קומפקטית. צלם חובב שיתחיל להשתמש בו לא יידרש לשנות במאומה את הרגלי הצילום שלו. למעשה תהיה בידיו מצלמת "point & shoot". מתוחכמת יותר, מהירה יותר לתפעול ומותאמת לתנאי סביבה מגוונים יותר, אבל עדיין P&S. ציוד צילום כזה לא רק מאפשר ריבוי חשיפות בזמן קצר, אלא אף מעודד אותו. אסביר: היכולת המוגבלת להפריד את הנושא מהרקע באמצעות פוקוס סלקטיבי בעדשות זום איטיות גורמת להבדל ניכר בין התמונה שהצלם רואה בעינית (באמצעות tunnel vision), לבין התוצאה הנשמרת בכרטיס הזיכרון. התגובה המתבקשת היא ניסיון להגיע לתוצאה ע"י ריבוי חשיפות והגדלת ההסתברות שאחת מהן תשחזר את מה שהצלם ראה בעיני רוחו.

שיתוף של תצלומים ברשת גורם לפניה של הצלם אל טעמו המשוער של הקהל הרחב (כולנו הרי אוהבים פידבק אוהד). אלא שהחתירה אל הקונבנציה עלולה לגרוע מן הייחוד של התמונה ומן האמירה של הצלם. כך קורה שהצלם לומד במהרה כיצד ליצור תמונות חדות מדי בעלות צבעים רוויים מדי תוך שהוא מזניח את האבסטרקציה, את הסוריאליזם ואת האקראיות שנותנים לצילום את ערכו המוסף. יותר מזה, הרדיפה המתמדת אחר האסתטיקה המסחרית מעלה בעיני הצלם את קרנן של השיטות המקובלות בצילום המסחרי: למשל, הוא מעדיף סצנות מבוימות על פני צילום ספונטאני. למשל, עיבוד התמונה הופך בעיניו לשלב לא פחות חשוב בהפקת התמונה מאשר החשיפה עצמה. המדיום הצילומי הופך לכלי לתיעוד של בימוי והפקה ומאבד את ייחודו היצירתי.

אם כולם מצלמים באותן שיטות, מקבלים את השראתם מאותם מקורות ושומעים בעצתם של אותם מורים - מה הפלא שאנחנו נתקלים בכל כך הרבה תצלומים דומים? במציאות כזאת הדרך היחידה ליצור תמונות שיבלטו מעל כל השאר היא להיות "צדיק יותר מהאפיפיור": להקפיד עוד יותר על אותם כללים שחוקים ולהשתמש בציוד איכותי יותר.

כיצד אפשר לפרוץ את מעגל הקסמים הזה? הנה כמה עצות:

• להימנע מצילום קלישאות.
• לגוון את מקורות ההשראה ולכלול בהם ספרי פרוזה, שירה ואמנות, מוזיקה ובעיקר תחושות.
• לצלם בעדשות פריים.
• להמעיט בחשיפות.
• לא להפריז בהצגת תמונות לביקורת.
• לשכוח את הכללים. את כולם.

.