הפור נפל

זכרו את ה-21 בספטמבר 2011. היום מצלמת הרפלקס מתחילה לרדת מגדולתה. זה קרה קודם לכן למצלמת הפורמט הגדול (1925), למצלמת הריינג'פיינדר (1956) ולמצלמת הפילם (2000): יום אחד מופיעה בשוק טכנולוגיה חדשה שיתרונותיה על פני הטכנולוגיה הקיימת עולים בהרבה על חסרונותיה וגורמת לשינוי הפרדיגמה השלטת.

מזה כחמישים שנה מצלמת הרפלקס בעלת העדשה הבודדת (SLR) שולטת בשוק ללא מיצרים. היא מציעה שילוב אטרקטיבי של דיוק, פורמט גדול דיו לרוב רובם של הצלמים, איכות אופטית מספקת, ניידות גבוהה, מהירות הפעלה גבוהה וגמישות פונקציונאלית (בזכות מגוון רחב של עדשות ועזרי תאורה). החסרונות של מצלמת ה-SLR נובעים רובם ככולם מהמנגנון המכאני שלה, המבוסס על מראה ופריזמה בעלת חמש צלעות שתפקידן להקרין את התמונה המעובדת ע"י העדשה אל עינית אופטית המהווה את אמצעי הצפיה העיקרי שעומד לרשות הצלם. המנגנון הזה מכתיב את המבנה הפיזי של המצלמה (כל מצלמות ה-SLR דומות זו לזו) ואת גודלה המינימלי. המנגנון האופטי המורכב מציב אתגר בפני מתכנני המצלמות ויצרניהן ככל שהדבר נוגע למיקוד העדשות, ובפרט למיקוד האוטומטי. במצלמות התומכות במיקוד אוטומטי האור יכול לעבור בשלושה מסלולים שונים: מן העדשה אל מישור הפוקוס (הסרט או החיישן), מן העדשה אל העינית ומן העדשה אל חיישן המיקוד האוטומטי. המיקוד האוטומטי עצמו מבוסס על שיטת הפרדת הפאזות, שידועה במהירותה הגבוהה ובדיוק הבינוני שלה. כתוצאה מכך המיקוד האוטומטי במצלמות SLR לא תמיד מדויק ולעתים דורש כיול פרטני של עדשות שונות אל עותק המצלמה הספציפי שבידי הצלם. חיסרון נוסף של מצלמת ה-SLR קשור במדידת האור: שטחו המוגבל של מד האור במצלמות SLR מאפשר מדידה בכמה עשרות נקודות לאורכה ולרוחבה של התמונה. בדרך כלל זה מספיק על מנת לחשב את החשיפה הדרושה להתפלגות טונאלית מאוזנת, אבל לא תמיד. החיסרון השלישי של מצלמת הרפלקס נובע מריבוי החלקים הנעים בתוך גוף המצלמה, ובמיוחד ממנגנון הקפיצים שתפקידו "להקפיץ" את המראה. מנגנון זה נתון לכוחות כבירים ומטבעו שהוא נשחק לאחר שימוש מרובה, שלא לדבר על הויברציה הכרוכה בתנע של המראה. הצורך להקפיץ את המראה בין כל שתי חשיפות מגביל את קצב הצילום הרציף ל-10 או ל-12 חשיפות בשניה לכל היותר. מובן שדי בכך עבור רוב רובם של השימושים, אבל שוב - לא תמיד.

לפני כשלוש שנים, באוגוסט 2008, הופיעה מצלמה שהשתמשה בטכנולוגיה חדשה. זו היתה מצלמה שנראתה כמו "דמויית SLR" סטנדרטית אבל צוידה בחיישן גדול יחסית מטיפוס 4/3 ואיפשרה את החלפת העדשה. היא כללה עינית גדולה ומיקדה את העדשות התואמות במהירות שהשתוותה למרבית מצלמות ה-DSLR ברמת הכניסה. למעשה הפאנסוניק G1 דמתה מאד למצלמת DSLR. המשתמשים בה לא חשו בהבדלים פונקציונאליים כלשהם מלבד הגודל והמשקל. אלא שהמצלמה הזאת לא היתה מצוידת במראה. את העינית האופטית החליפה עינית אלקטרונית מפורטת ומהירה יותר מכל עינית אחרת שהופיעה בשוק לפני כן. המיקוד האוטומטי לא היה מבוסס על הפרדת פאזות, אלא על מדידה ישירה של הקונטרסט. ממש כמו במצלמות הקומפקטיות. זו היתה מצלמת ה-EVIL הראשונה. טכנולוגיית ה-EVIL לא רק משמרת את כל היתרונות של מצלמות הרפלקס, אלא פותרת את הבעיות העיקריות שלהן: המיקוד האוטומטי ומדידת האור נעשים על גבי חיישן התמונה ולכן הם מדוייקים יותר; היעדר המראה והפריזמה מאפשר הקטנה ניכרת של מימדי המצלמה, במיוחד עוביה וגובהה; הפחתת החלקים הנעים בגוף המצלמה מצמצמת את הויברציה הפנימית בעת החשיפה; ניתוק הקשר בין מנגנון הצפיה לבין המסלול האופטי מאפשר הכנסת שינויים מפליגים במבנה המצלמה ובפונקציונאליות שלה (בשנתיים האחרונות הופיעו בשוק כמה מצלמות EVIL בעלות מבנה ופונקציונאליות של מסרטות וידאו).

Panasonic G1, מצלמת ה-EVIL הראשונה

ביוני 2009 הונחה אבן דרך נוספת בדרכה של טכנולוגיית ה-EVIL אל לב הזרם המרכזי של שוק המצלמות. אולימפוס הציגה את דגם ה-EVIL הראשון שלה, ה-PEN E-P1. זו היתה מצלמה קטנה יותר מכל מצלמה אחרת בעלת עדשה מתחלפת שהופיעה עד אז. היא לא כללה עינית או פלאש פנימי (אביזרים שנוספו מאוחר יותר, במחליפותיה), אבל הדגימה עד כמה הטכנולוגיה החדשה מעניינת. מצלמות ה-PEN לא דמו כלל למצלמות הרפלקסיות בגודלן, בצורתן או בשימושיות שלהן. למעשה הן הזכירו את מצלמות הריינג'פיינדר הקטנות שיוצרו בשנות הששים של המאה שעברה. אלה הן מצלמות רחוב מצוינות שאינן מתאימות למרבית השימושים הקלאסיים של מצלמות הרפלקס (צילום חיות בר, ספורט וכו').

Olympus PEN E-P1, מצלמת ה-EVIL הקטנה הראשונה

בינואר 2010 הציגה סמסונג את מצלמת ה-EVIL הראשונה שצוידה בחיישן מטיפוס APS-C, הנפוץ במצלמות DSLR, הלא היא ה-NX10. העיצוב של מצלמה זו היה שמרני למדי והיא לא היכתה גלים בשוק למרות האיכות הגבוהה של העדשות שיוצרו עבורה.

Samsung NX10, מצלמת ה-EVIL הראשונה בעלת חיישן APS-C

באותה שנה, בחודש מאי, הוצג ביונט ה-EVIL של ענקית האלקטרוניקה סוני. ההשקה לוותה בהכרזה על שתי מצלמות, NEX 3 ו-NEX 5, שהצטיינו במימדיהן הזעירים, בעיצובן האולטרה-מודרני ובחיישן ה-APS-C המתקדם שהותקן בהן. יחד עם זאת, מצלמות ה-NEX הקטנטנות שודכו לעדשות שדומות במימדיהן לאלה המיועדות למצלמות DSLR והדעות על הארגונומיה של השילוב הזה חצויות. ביקורת נוספת נגעה לממשק ההפעלה של מצלמות אלה, שהתבסס על מסך מגע ועל מיעוט פקדים ישירים. למרות הביקורת, מצלמות ה-NEX זכו להצלחה מסחרית מרשימה והן הנפוצות שבמצלמות ה-EVIL בשווקים האמריקני והאירופי. ההצלחה הביאה יצרנים אחרים לחתור למזעור המצלמות שלהם, גם על חשבון נוחות האחיזה ונדיבות ממשק השליטה. כמעט כל מצלמות ה-EVIL שהוצגו בשנת 2011 קטנות באופן ניכר ממימדי ה"מצלמה האידיאלית" (רוחב - 13 ס"מ, גובה - 7.5 ס"מ, עובי - 3.5 ס"מ) כפי שנקבעו לאורך עשרות שנים של אבולוציה הנדסית.

Sony NEX 5, אחת ממצלמות ה-EVIL הפופולאריות ביותר בקרב צלמים מתקדמים

טכנולוגיית ה-EVIL לא קפאה על שמריה בשלוש השנים שחלפו מאז הצגתה. מהירויות העיבוד והמיקוד האוטומטי, איכות העיניות וניצולת האנרגיה של הסוללות משתפרות בהתמדה. עדשות חדשות ממשיכות להופיע וגופי המצלמה מותאמים ליותר רמות משתמש וליותר אפליקציות. אחת מתופעות הלוואי המעניינות של התצוגה האלקטרונית היא האפשרות "להחיות" עדשות ידניות ישנות: מאחר שניתן להגדיל את התצוגה בעינית, המיקוד הידני של עדשות כאלה מהיר ומדוייק יותר במצלמות EVIL מאשר במצלמות DSLR. יצרני "צד שלישי" מנצלים זאת ומפתחים עדשות ידניות איכותיות המותאמות לביונטים השונים של EVIL. שימוש במצלמה בעלת חיישן מיוצב מבטיח שעדשות ישנות יהיו שימושיות יותר כיום מאשר היו כאשר יוצרו לראשונה.

Canon 50mm f/1.4 FD. חיים חדשים?

היום, 21 בספטמבר 2011, הוצגו שתי מצלמות ה-EVIL המתקדמות ביותר. הן מצטיינות בקצב צילום רציף חסר תקדים, במיקוד אוטומטי כהרף עין ובשלל אפשרויות יצירתיות כמו הפקת תמונות סטילס נעות. אבל זה לא מה שמייחד אותן מכל השאר. העניין הוא שם היצרן שמתנוסס על המצלמות האלה - ניקון. לראשונה נכנס לתחום הזה אחד משני הענקים של שוק המצלמות. צלמים רבים היססו עד היום לקפוץ למים העמוקים של ה-EVIL משום ששני הענקים העדיפו לרבוץ בכסאות הנוח שלהם לצד הבריכה בעוד הילדים משפריצים זה על זה בתוכה. יותר מנאמנות למותג מסוים זהו ביטוי לזהירות מתבקשת מצד אותם צלמים. החיישן שנבחר ע"י ניקון אמנם קטן יחסית ולא מאפשר עומק שדה רדוד במיוחד (מה גם שהעדשות הראשונות שיופיעו איטיות), אבל לדעתי נפל דבר בשוק המצלמות. תור הזהב של ה-EVIL נפתח היום.

Nikon 1 V1, המצלמה שתכריע את הכף

לא, מצלמת ה-SLR לא תיעלם. היא תמשיך לשמש בנאמנות המוני צלמים במשך שנים רבות. צלמים שמרבים לעבוד בתנאי תאורה קשים, כמו גם צלמי נוף שזקוקים לכל נימה של טווח דינאמי שהחיישן עשוי להציע יעדיפו את המצלמה הרפלקסית. גם צלמי טבע וספורט שמשתמשים בעדשות טלה-פוטו מהירות לא ימצאו בארגונומיה של מצלמת ה-EVIL המצויה תחליף ראוי לגוף מצלמה כבד, גדול ויציב. אבל עבור רוב הצלמים, מצלמת ה-EVIL והעדשות הקטנות שלה מציעות יותר יתרונות מאשר חסרונות. הן טובות מספיק. זה עד כדי כך פשוט.

.