אינני זוכר מתי בפעם האחרונה חשתי בנוח בתוך המון. אני לא טיפוס כזה. לצערי אני ספקן מכדי להיסחף באנרגיית ההמון, בלהט הסיסמאות. אבל אתמול חשתי בנוח מפני שאני שלם עם המטרה שלשמה התכנסנו. מפני שהמסר היה חזק ושקט ואינטליגנטי. מפני שהכוח לא היה כוחה המצמית של האחדות אלא כוחה המעורר של הסולידריות. ההכרה בהבדלים בין אדם למשנהו לא הפחיתה את תחושת השותפות. להיפך. כן מרובה ולאו אחד.
.
התמונה השלישית לפני אחרונה מזכירה לי את הסרט פרספוליס (שמומלץ מאד מאד לצפיה)
השבמחקיופי!
A wind,
השבמחקתודה, ותודה עבור ההמלצה.