יום שלישי, 20 בספטמבר 2011

מחירה של הרב-שימושיות

טבעה של הטכנולוגיה הוא שככל שהיא משתבחת כך היא הופכת ספציפית יותר. טכנולוגיית הצילום איננה יוצאת דופן: המצלמות הוורסטיליות ביותר הן ללא ספק מצלמות הסופר-זום הקומפקטיות. הן מצטיינות בטווח גדול של אורכי מוקד שמאפשר צילום רחב כמו גם תקריבים מרשימים, הן קטנות מספיק על מנת לקחת אותן לכל מקום בכיס המכנסיים או החולצה, הפלאש המובנה בהן מאפשר צילום ברוב תנאי התאורה ומרחק המיקוד המינימלי של העדשות שלהן מאפשר צילום מאקרו לא רע בכלל. מובן ש"איכות התמונה" של מצלמות כאלה היא נקודה כאובה בעיניהם של כמה מאיתנו, אבל מסתבר שהיא מספיקה לרוב רובו של הציבור הרחב*.
השלב השני באבולוציה הטכנולוגית של מרבית הצלמים הוא ה-DSLR והזומים האיטיים. "איכות התמונה" שהצלם מקבל הרבה, הרבה יותר גבוהה. ציוד כזה מאפשר שליטה יצירתית מסויימת במראה של התצלומים אם באמצעות היכולת לצלם ללא פלאש במרבית תנאי התאורה ואם ע"י חדות סלקטיבית. מאידך, ציוד מסוג זה הוא כבר פחות ורסטילי. על מנת לשמר את הרב-שימושיות של מצלמת הסופר-זום הקומפקטית על הצלם להצטייד בשתי עדשות לכל הפחות: זום בעל טווח רחב של אורכי מוקד ועדשת מאקרו. מחירן של מצלמה כזאת ושתי עדשות כאלה גבוה פי 5-10 ממחירה של מצלמה קומפקטית והיחס המשקלי גדול עוד יותר. נשיאת הציוד ממקום למקום דורשת תיק קטן.
בשלב השלישי ישא איתו הצלם מצלמת DSLR מתקדמת וסדרה של עדשות זום מהירות (בשם הוורסטיליות, כמובן). העדשות בעלות מפתח הצמצם הרחב מאפשרות יצירה של תצלומים ב"איכות טכנית" עוד יותר גבוהה ועבודה בתנאי אור קשים עוד יותר. אלא שאוסף כזה של פריטים נמכר במחיר גבוה פי חמש לערך ממצלמת כניסה ועדשת סופר-זום איטית. משקלו של הציוד מגיע לקילוגרמים רבים ונשיאתו מחייבת תרמיל גב גדול למדי.
אתם כבר מבינים לאן אני חותר. המסלול הזה הוא דרך המלך של האבולוציה הצילומית. אלפים על גבי אלפים כבר צעדו בו ורבבות עושים בו את דרכם כעת. הקו המנחה שמלווה אותו הוא "כיסוי כל האפשרויות": בכל שלב של הדרך תהיה לצלם גישה לטווח גדול של אורכי מוקד. בכל אחד מהשלבים יוכל הצלם "לכסות" את רוב הז'אנרים הצילומיים הידועים. אלא שלאורך הדרך הזאת הצלם מתפשר. ועוד איך. הוא מתפשר על יכולת הנשיאה של הציוד, על היכולת להיטמע בקהל, על הגמישות שבמצלמה ובעדשות קטנות ועל הגמישות הכלכלית שבהחלפת פריטי ציוד. אפילו הרב-שימושיות הנכספת נשחקת: עד מהרה לומד הצלם להשאיר חלק מן הציוד שלו מחוץ לתיק ובשלב הבא יהיו ברשותו עדשות שיראו שימוש רק לעתים רחוקות.
האם יש דרך אחרת? ודאי. אלא שהיא מחייבת התמחות. היא דורשת מהצלם להגדיר את הז'אנרים המועדפים עליו, את אורכי המוקד איתם הוא חש בנוח, את הפונקציונאליות בה יש לו צורך. דרך ההתמחות מלאה בפשרות. למשל, היא מעדיפה עדשות פריים על פני זומים. למשל, במקרים רבים היא מעדיפה מצלמות קטנות וניידות על פני חיישן גדול ומרווח. נכון שהדרך הזאת יצאה מזמן מן האופנה, אבל היא עדיין זולה יותר, יפה יותר ובעיקר מהנה יותר.

* ניתן ללמוד על היחסים הכמותיים בין תצלומים באיכויות טכניות שונות על פי מיקומן במאגרי מידע מקוונים. מאגר התמונות הגדול ביותר עלי אדמות, בהפרש עצום מכל האחרים, הוא facebook. כמעט כל 140 מיליארד התצלומים האגורים בו צולמו באמצעות טלפונים ניידים ומצלמות קומפקטיות. ב-Flickr, המאגר השני בגודלו וזה שמרבה לארח תצלומים שצולמו במצלמות מתקדמות, אגורים "רק" כ-6 מיליארד תצלומים (עוד מספרים מעניינים תוכלו למצוא כאן).
.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Google Analytics Alternative