IRAF: המהפכה השניה של המיקוד האוטומטי

אזהרה: פוסט טכני במיוחד.

עד היום משמשות במצלמות שתי שיטות של מיקוד אוטומטי:

שיטת הפרדת הפאזות - חיישן מיוחד מודד את ההבדל בין שתי תמונות המתקבלות משני צידי העדשה ומעריך את מידת "חוסר הפוקוס". מעבד המצלמה מעריך את כיוון וכמות התיקון הדרוש ו"שולח" את האינפורמציה הדרושה למנוע המיקוד. יתרונה של השיטה במהירות שלה: היא "מודדת" את המיקוד רק פעם אחת בכל הפעלה ולכן התיקון מיידי. חסרונה בכך שהיא מחייבת חיישן נפרד מחיישן התמונה הראשי ולכן היא פחות מדויקת: מרחקיהם של חיישן הפוקוס ושל חיישן התמונה מבסיס העדשה חייבים להיות זהים על מנת שהערכת התיקון הדרוש תהיה מדויקת (הדיוק הדרוש שווה לכמחצית מעומק השדה של עדשה מהירה בצמצם פתוח). בנוסף, מספרם של חיישני המיקוד מוגבל. שיטת הפרדת הפאזות נהוגה בכל מצלמות הרפלקס למיניהן.

שיטת מדידת הקונטרסט - מעבד המצלמה מודד את הקונטרסט באזור מדידת המיקוד הרצוי, מפעיל את מנוע המיקוד של העדשה וחוזר חלילה. הלולאה מופסקת כאשר הקונטרסט מגיע למקסימום. שיטה זאת משתמשת בצעדים קטנים ומרובים ולכן היא איטית משיטת הפרדת הפאזות, אבל היא מדוייקת יותר מאחר שהמדידה נעשית על גבי חיישן התמונה הראשי. העובדה שחיישן התמונה, שהוא דו מימדי, מנוצל לחישוב המיקוד מאפשרת לשיטת המיקוד האוטומטי הזאת להיות גמישה יותר: למשל, ניתן להשתמש בחיישן לצורך pattern recognition המאפשר עקיבה, זיהוי פנים וכו'. שיטת מדידת הקונטרסט נהוגה בכל המצלמות חסרות המראה, וכן במצבי התצוגה החיה (live view) והוידאו של אילו מבין מצלמות הרפלקס המאפשרות תכונות אלה.

בספטמבר 2010 הופיע פטנט המציע שיטה שלישית, מרתקת, למיקוד האוטומטי. שיטה זו מבוססת על תכונתם של גלי אור בעלי אורכים שונים להתאבך במרחקים שונים במקצת. אם נמדוד את מרחק המיקוד של האור הכחול, למשל, המוחזר מאובייקט כלשהו נגלה שהוא שונה במעט ממרחק המיקוד של האור האדום המוחזר מאותו אובייקט. הפטנט מציע להשוות בין שתי תמונות המופקות באורכי גל שונים, האחת בתחום האור הירוק והשניה בתחום האינפרא-אדום על מנת להעריך את מידת "חוסר הפוקוס". שיטה זו מהירה ממש כמו שיטת הפרדת הפאזות (מדידת המיקוד נעשית רק פעמיים בכל הפעלה) אך בדומה לשיטת מדידת הקונטרסט היא מדוייקת וגמישה ממנה (המדידה נעשית על גבי חיישן התמונה הראשי). היא איננה מצריכה מראה בגוף המצלמה ולכן יכולה להתאים למצלמות קומפקטיות, ובכללן מצלמות ה-EVIL. מובן ששיטת המיקוד הזאת תעבוד גם בעת הקלטת וידאו. חסרונה הגדול הוא בחוסר התאימות שלה לאחור: היא מחייבת עדשות "שקופות" לקרינה אינפרא אדומה ולכן לא תתמוך במרבית העדשות הנמכרות כיום בשוק (אחד מתפקידי הציפויים שעל גבי העדשות הוא חסימת קרינה כזאת).

משמעותה של טכנולוגיית ה-IRAF גדולה. היא תעניק למצלמות קומפקטיות מהירות תגובה דומה לזו של מצלמות רפלקס. המצלמות שיהנו ממנה במידה הרבה ביותר הן מצלמות ה-EVIL, המצוידות בחיישן גדול למדי ומתחרות ב-DSLR גם בתמיכה שלהן בהחלפת עדשות. למעשה ההבדל הפונקציונאלי העיקרי בין שתי קטגוריות המצלמות האלה הוא מהירות התגובה והאפשרות להתמקד על גופים בתנועה. ההבדל הזה עומד להיעלם מהר יותר מכפי שרבים העריכו. בקרוב. בקרוב מאד.

.