זיכרון - שתי גרסאות

הצלמת הארגנטינית Irina Werning זכתה בשבוע שעבר בפרס  Burn Magazine (מייסודו של צלם מגנום David Alan Harvey) על הפרוייקט שלה Back to the future. בפרוייקט זה פגשה Werning אנשים שונים במספר מדינות, עברה איתם על אלבומי התמונות מילדותם ובחרה תצלום אחד אותו היא שחזרה באופן מדויק ככל שיכלה, אלא שהפעם מופיע בו המצולם כאשר הוא בוגר. יש משהו חם ואנושי בהשוואה בין שתי התמונות. הזמן כאילו קפא ורק האדם שבתמונה משתנה - מתבגר, מזדקן - לנגד עינינו. אלא שבדרך העבודה שלה על הפרוייקט יש גם מרכיב מכאניסטי מרכזי: עיקר מאמציה של הצלמת התרכזו בשחזור הסצנות והמראה של התצלומים הישנים. היא עצמה מעידה על חיפושיה אחר חפצים ישנים ועל המאמצים שהשקיעה באיתור האתרים המדויקים בהן צולמו התמונות הישנות. התצלומים המשוחזרים אינם אומרים לנו דבר על עולמם העכשווי של המצולמים, על אופיים או על אנושיותם. כל מטרתם היא מראית עין ויש בכך משהו פשטני, פוסט-מודרניסטי.

Irina Werning, Fiona in 1978 & 2010, London

הצלם הבריטי Paul Trevor נשלח בשלהי שנת 1974 לליברפול, אנגליה במסגרת פרוייקט שנועד לתעד את קשיי החיים בשכונות הפועלים של ערי בריטניה. הוא שהה בעיר במשך שישה חודשים, אבל רק בודדים מבין התצלומים שיצר זכו לפרסום. יתר העבודה נשאר נעול באחת המגרות בחדר העבודה שלו ב-35 השנים האחרונות. לאחרונה נחשפה עבודתו של Trevor והיא קובצה לתערוכה בשם Like you've never been away, שמוצגת בימים אלה ב-Walker Art Gallery שבליברפול. תצלומי הרחוב הישנים ישירים וכנים. למרות הסביבה האורבנית המדכאת הם מתארים קהילה מלוכדת, תוססת, אפילו מאושרת שמתריסה בפני העוני והאבטלה. הילדים שבתמונות אוהבי חופש ונראה כאילו הם הפכו את העיר כולה למגרש משחקים ענק. עבודתו האופטימית של Trevor בולטת על רקע הצילום החברתי העכשווי שמתאפיין בניכור ובהדגשת המצוקה. תצלומיו מודרניסטיים מעצם היותם ביטוי לרוח האדם, לחופש ולהתרסה. אני שמח שהם "התגלו" עוד בחייו.

Paul Trevor, Looking up, Liverpool, 1975

.