פגמים קטנים ומעצבנים

נסו זאת בעצמכם:

הרכיבו על המצלמה את העדשה המועדפת עליכם וצלמו אובייקט שיש בו פרטים גדולים וקטנים המרוחק מהמצלמה מרחק בינוני. צילמתם? יפה.

כעת קרעו פיסה קטנה מהפס הדביק של פתק צהוב קטן כזה והדביקו אותה על מרכז האלמנט הקדמי של העדשה. צלמו שוב.

כעת העתיקו את שני התצלומים אל המחשב והשוו ביניהם. מפתיע, לא?

הניסוי הקטן שהצעתי מדגים את החשיבות האמיתית של פגמים בציוד הצילום. ידוע, למשל, שדי בשריטה מילימטרית בציפוי של האלמנט הקדמי על מנת להוריד את ערכה של עדשה בעשרות רבות של אחוזים. שריטה שכזאת לא תשפיע כלל על התמונות המצולמות בעזרת העדשה. לא "כמעט". היא לא תגרע מן התמונות דבר. למעשה, אילו חיפשתי אחר עדשה משומשת הייתי מעדיף לרכוש עותק שרוט קלות בחצי ממחירו של עותק אחר שאין בו פגמים. שריטות קטנות על עדשות ומסכים, גרגרי אבק על החיישן ופיקסלים "מתים" גורמים לנדודי שינה ולערעור יציבותם הנפשית של חובבי צילום רבים מדי. הדבר דומה לחשש מרגישותם של סרטי צילום לקרינה קוסמית שרווח בשנות השבעים של המאה הקודמת ושהביא להדפסת תאריכי תפוגה מגוחכים על מחסניות הפילם (סרט צילום רגיל לא יאבד שמץ מאיכותו גם לאחר שלושים שנה כל עוד לא נחשף לטמפרטורה גבוהה מ-40 מעלות צלזיוס).

הפרפקציוניזם הזה הוא תולדה של תפיסה לפיה הגורם המגביל של איכות התמונה הוא שלמות המערכת: צלמים מסויימים חשים שהציוד שלהם חייב להיות מסוגל להפיק תמונות בעלות חדות מושלמת, היעדר מוחלט של ארטיפקטים ורמת פירוט פנומנאלית. לא במקרה, צלמים כאלה נוטים להתרכז בצילום בעל אוריינטציה טכנית - בעיקר תמונת נוף - שמדגים את השלמות הטכנית של הציוד. הם ניגשים אל האמנות דרך החדות, הפירוט והיעדר אברציות ועיוותים למיניהם. אלא שאין אפילו תצלום מפורסם אחד שערכו האמנותי תלוי בחדות או במידת הפירוט שלו. התכונות האלה חשובות, אין ספק, אבל יש באמנות ערכים חשובים יותר שכולם תלויים בהיבטים ההומניסטיים שלה ולא בהיבטים הטכניים. הגורם המגביל של איכות התמונה הוא הצלם: הראיה שלו, האינטרפרטציה שלו והאופן שבו הוא מבטא את תחושותיו בתצלום. על הציוד להיות איכותי מספיק כדי לאפשר לצלם להגיד את מה שהוא רוצה לומר בדרך בה הוא רוצה לומר זאת. הוא לא צריך להיות מושלם. למעשה, ככל שיש לצלם יותר דברים להגיד כך הציוד שלו יכול להיות מושלם פחות.

אם נחזור לציוד שלנו, פריטי ציוד שאנחנו משתמשים בהם לעתים קרובות נוטים להתלכלך, להישרט ולהתעקם יותר מאשר אלה ששוכבים בארון. אלה הם סימנים לשימוש טוב וברוב רובם של המקרים אין בהם כדי לפגוע אפילו מעט בשימושיות של הפריטים הנושאים אותם. אדרבא, ככל שהם מצולקים יותר כך התוצאות שהם מפיקים איכותיות יותר.

Mario Giacomelli, from La Gente, 1981

.