בהמשך למשל הלחם שעלה לבלוג אתמול, להלן כמה הבהרות:
- נשאלתי מהו הנמשל. ובכן, כיכר הלחם אנלוגית לתצלום המוגמר. הבצק אנלוגי לתהליך היצירתי הקודם לחשיפה. האפיה אנלוגית לקיבוע התמונה ולעיבודה במצלמה ובמחשב. החומרים מהם עשוי הבצק אנלוגיים לנושא התמונה ולסצנה בה הוא נתון. תהליכי התפחת הבצק והלישה שלו אנלוגיים לראיה ולסגנון של הצלם. אני מקווה שהכל ברור כעת.
- החשיבות הרבה שייחסתי לתנור האפיה בהשפעתו על איכותו של כיכר הלחם היא פיקציה. אין קונדיטור או אופה שיתמוך בטענה לפיה "הבצק הוא רק בצק והכל תלוי בתהליך האפיה". אפילו יצרני התנורים לא יעמדו מאחורי טענה כזאת. התפקיד המרכזי של התנור במשל הלחם בא להמחיש את האבסורד באובססיה שסובבת את ציוד הצילום. כמה מהמגיבים לרשימה טענו שאיכות ההמצלמה והעדשות משפיעה על התצלום יותר מאשר איכות התנור משפיעה על הלחם הנאפה בו. זה לא מעלה או מוריד דבר. כל גסטרונום חובב בוודאי יטען את ההיפך. כל עז והפרחים שלה.
- האמת היא שאיכות תנור האפיה תורגש רק אם הבצק הוכן מחומרים איכותיים וטריים, אם התפיחה נעשתה כדבעי ואם טכניקת הלישה היתה נכונה. התנור מעניק ללחם את הנגיעה האחרונה שהיא חשובה בעיקר לאניני הטעם. רוב בני התמותה לא יחושו בהבדל. באותה מידה, התצלום הוא בראש ובראשונה ייצוג ויזואלי של הנושא שלו שעובר דרך הפילטר האינטלקטואלי והאמוציונאלי שמהווה הצלם. רק תצלומים ש"הוכנו" היטב יהנו מהליטוש הסופי של העיבוד. אחרת הם יהיו אסתטיים, אבל לא מעניינים.
עניינו של הבלוג הזה הוא בראש ובראשונה הבצק, על החומרים והתהליכים שגלומים בו. למרבה הצער, הרעיונות התיאורטיים שמאחורי צילום טוב הרבה, הרבה יותר מסובכים מאשר הוראות ההכנה של בצק טוב. לא פעם אני מתקשה לבטא את עצמי באופן בהיר. פעמים אחרות אני לוקה במחלה אותה כינה הפילוסוף האמריקני Dan Dennett בשם 'greedy reductionism' (בעברית - פשטנות יתר. בערך). למזלי יש כאלה שמיטיבים להתבטא יותר ממני. הספר On being a photographer, המבוסס על שיחות שניהל Bill Jay עם צלם מגנום David Hurn, הוא מקום מצוין להתחיל בו. הפרקים השלישי והרביעי שלו, העוסקים בנושא התמונה, במיקום הצלם ובעיתוי החשיפה, לא פחות ממאלפים. גם שני הפרקים הבאים, העוסקים בעריכה של תצלומים בודדים ושל photo essays, מומלצים מאד לקריאה.
 |
| Photograph: David Hurn |
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה