Hiroshi Sugimoto הוא אחד הצלמים-האמנים החשובים ולא רק בארצו, יפן. הוא ניחן בכשרון מופלא להפשטה, מזקק במצלמה שלו את החומר עד שנותרת ממנו רק תמצית. האור הוא מרכיב חשוב בעבודתו, אבל זהו אור עכור שמקשה על ההבחנה בפרטים. המתבונן נאלץ לצמצם את עיניו ולחפש רמזים לפרטים. הקונטרסט ברבות מהיצירות דק כל כך עד שבמבט ראשון התמונה נראית כמשטח אפור. אבל המחסור הזה מביא אותנו להתבוננות "גדולה" יותר. בעודנו מנסים להבין, אנחנו נשאבים לתוך המלנכוליה המנחמת של המשטחים האפורים הגדולים. בבת אחת אנחנו מבינים מה ראה האמן, מה הוא חש. ואנחנו חשים כמוהו.
סדרת נופי הים של סוג'ימוטו מורכבת מכמה עשרות תצלומים. הוא מתאר בה מים ואוויר כשהאופק הוא האלמנט הגרפי היחיד. בכל התמונות האלה האופק עובר בדיוק באותו גובה. כשאני מתבונן בנופים הימיים הנינוחים האלה אני נפעם מהיופי האינסופי. מן ההרמוניה המושלמת בין חומר ואנרגיה, בין קיום והיעדר, בין מסה ותנועה. אני חש שהעולם מושלם גם בלעדי.
 |
| Hiroshi Sugimoto, Ionian Sea Santa Cesarea, 1990 |
נהדר, תודה על הלינק.
השבמחקאיזה יופי - אמן שמצליח לחדש גם מהכלים הלכאורה בסיסיים של הצילום.
השבמחקA wind,
השבמחקבכיף.
אנונימי,
אין כללים. אין חוקים. הכל מותר.
Hiroshi Sugimoto הוא באמת אחד האמנים היותר מוערכים בתחום הצילום, כמה מהעבודות שלו מצליחות לספר יותר מאשר עבודת של גדולי הציירים... תודה על הקישור
השבמחק