היתה לי הרגשה שזה יבוא. החנות המקוונת Photojojo מציעה למכירה מתאם מיוחד שמאפשר הרכבת עדשות SLR על מכשירי טלפון סלולאריים מסוג מסויים (אתן לכם ניחוש אחד באילו מכשירים מדובר). הרעיון נחמד ואני מתאר לעצמי שרבים יקפצו על המציאה הזאת ויזמינו מתאם כזה. הוא לא רק מעניק לטלפון זום אמיתי (אם מרכיבים עליו עדשת זום כמובן) אלא מאפשר אורכי מוקד אקוויולנטיים עצומים (טשטוש רקע, כבר אמרנו?). עם מתאם כזה, "המצלמה שתמיד אתך תהפוך לדבר האמיתי" (יותר מדי סיסמאות בפחות מדי מלים, אבל מילא). הבעיה היא שכדי לעשות שימוש בפלא החדש הזה תזדקקו לחצובה (המייצבים המובנים בעדשות יהיו חסרי תועלת בהיעדר מקור אנרגיה) ויותר חשוב - לעדשה אחת לפחות. יש לי תחושה מציקה שככל שמכשיר יודע לבצע יותר פעולות הוא גורם למשתמש בו להרגיש יותר כמו אידיוט.
וכעת, לסיכום "שבוע העדשות" של העין, הבהרה קטנה: כתבתי על אלמנטים א-ספריים ועל תרומתם להדירות של החדות ושל המיקרו קונטרסט, אבל שכחתי לציין את השפעתם על הבוקה. ובכן, העדשות שמצטיינות בבוקה שלהן חסרות אלמנטים כאלה. צלמי פורטרטים, למשל, מקפידים להשתמש דווקא בעדשות בעלות מבנה אופטי פשוט. כזה שמאפשר חדות גבוהה במרכז התמונה וקונטרסט "שטוח" בשוליה.
לסיום, צפו בסרטון הבא, שמציג את המועמדים הסופיים לזכיה בתחרות Leica על שם Oskar Barnack לשנת 2011 (ביניהם אדי ג'רלד הישראלי). שגיא, תודה עבור ההמלצה.
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה