כמה זמן ומאמץ יש להשקיע בתצלום? יש בינינו מי שכל אחד מהתצלומים שלו נועד להיות יצירת מופת. הוא מתכנן את הקומפוזיציה בדקדקנות, בוחן את התאורה שוב ושוב (ומתקן אותה אם הוא יכול), רושם לפניו אילו תיקונים יידרשו בזמן העריכה, חושף חמש או שש פעמים ליתר ביטחון ואחר כך מעבד את התמונה במשך חצי שעה - מחדד פה, מגביר את הרוויה שם, מלטש ומרטש. ויש בינינו מי שרואה, שולף את המצלמה, חושף פעם אחת ואחר כך מעבד במשך עשר שניות. שני טיפוסים שונים בתכלית (שבדרך כלל אינם סובלים זה את זה).
אז מי צודק? שניהם. התהליך היצירתי הוא אישי. המבנה שלו תלוי במבנה הנפשי של היוצר, בחינוך שלו ובסביבתו. העניין הוא שהדרך לא חשובה. כפי שכתבתי לא מכבר, שאלות כמו "באיזה פרופיל lightroom השתמשת?" או "כיצד הצבת את התאורה?" הן לא שאלות שראוי לשאול ג'נטלמן. לא רק מפני שהן גסות וסרות טעם אלא מכיוון שברוב המקרים התשובה לא תפגוש את השאלה באותו מפלס. על מנת לצלם כמו צלם זה או אחר, לא די לצלם באותו מקום, מאותה זווית, באותה תאורה ובאמצעות ציוד דומה. עליך לראות, לחשוב ולהרגיש כמו אותו צלם וגם אם תוכל לעשות זאת, אינני בטוח שתרצה בכך.
קשה? לא הפקת תצלום ראוי לשמו בחודש האחרון? נכון. לפעמים האור חזק מדי. הנפש עייפה. הראיה עמומה ועסוקה ומסוכסכת. לך לישון. או קח לך יום מחלה (אתה באמת חולה) ולך לים. צלול אל תוך המעמקים הכחולים. לא לחשוב, רק להרגיש. רק להיות.
*סלחו לי על פיזור הדעת. מחר אחזור לעצמי.
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה