הבוקר נתקלתי בשיחה שהתקיימה לפני 25 שנה בין הצלמים Frank Horvat ו-Édouard Boubat. בשיחה הזאת הועלו רעיונות קשים לביטוי מילולי, אבל כל כך נכונים עד שחשתי צמרמורת. הטקסט מלא בפנינים ששוות ציטוט. אביא כאן רק כמה מהן:
Horvat: רציתי לקרוא לספר "אמנות אי-הלחיצה על הכפתור"... החיפוש כולל בתוכו גם סירוב: אתה מחליט שזה לא המקום שחיפשת, לא הזווית הנכונה, לא הבחירה הנכונה מתוך דף תדפיסי המגע, לא הדרך הנכונה להדפיס. הסירוב מגדיר את העבודה שלך ממש כמו פסל, שמוגדר באמצעות השיש שנגרע.
Boubat: בצילום אנחנו משתמשים במלים נפלאות, כמו "מפתח הצמצם"... גם לנו יש "מפתח צמצם", הפתח שלנו אל המציאות.
Boubat: התעוררתי מוקדם וצילמתי את אותו תצלום של הכפר עם התרנגולות והפרה באור הערפילי. לא היה משהו לסרב לו. התמונה היתה לפני. קליק. צילמתי רק שתיים או שלוש, לא היתה סיבה לצלם חמישים.
 |
| Photograph: Édouard Boubat |
Boubat: כשאני מסתכל בפנים אינני מתעניין בפרטים. אינני יודע אם לבחור יש פצעים. אני נרגש מהתמונה הכוללת - לזה אני מתכוון ב"מודעות".
Boubat: עבורי, החלק היפה ביותר בצילום הוא רגע החשיפה. באותו רגע Boubat לא קיים, הכפר ההודי לא קיים. באותו רגע קצרצר אנחנו נעשים לחלק מהכל, אנחנו לא נפרדים מהנוף או מהאדם שלפנינו. לכן אינני מבחין בפרטים: משום שכבר אין פרטים.
Boubat: הבעיה שלנו עם מצלמות ה-35 מ"מ האלה היא שאנחנו מצלמים יותר מדי.
Boubat: יש מה שנקרא "le coup de foundre", ביטוי נפלא, בלתי ניתן לתרגום. "מוכה ברק" יהיה הקרוב ביותר.
 |
| Édouard Boubat, Boy listening to the sea, 1995 |
 |
| Édouard Boubat, Les enfants, 1948 |
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה