כיצד לכתוב ביקורת - חלק שלישי: תיאום ציפיות

המפתח בניסוח ביקורת מועילה הוא התאמתה לרמת העבודה. באופן כללי, אנחנו תופסים תצלומים בשלוש רמות שונות:

1. גירוי אמוציונאלי או אינטלקטואלי. תצלומים מסוימים (ומעטים מאד) מביאים אותנו לידי סערת רגשות. אנחנו חשים שיש בהם punctum. הם סוחפים את דמיוננו ומעוררים בנו תגובה פיזית (צחוק, בכי, שינויים בדופק ובלחץ הדם וכו').
2. אסתטיקה. אנחנו מתמוגגים מהיופי הנשקף מן התצלום. הצבעים, הפירוט, סידור המרכיבים בפריים, האווירה - כולם נעימים לעינינו ותואמים את הציפיות שלנו. תצלומים כאלה עשויים להיות מתוארים בביטוי הצרפתי comme il faut - "כמו שצריך".
3. אינפורמציה. הנושא הנשקף מהתצלום מלמד אותנו דבר מה שלא ידענו ומגרה את הסקרנות שלנו. אנחנו מתעמקים בו, מחפשים הסבר.

תצלום עשוי "לדבר" אלינו בכמה רמות. הוא עשוי לכלול את שלושת היסודות האלה, אחד מהם או אף לא אחד. אין ביניהם קשר והם אינם אינהרנטיים לתמונה המצולמת. הקומוניקטיביות של תצלום תלויה במתבונן, אם כי תצלומים מסויימים נתפסים כקומוניקטיביים יותר מאחרים.

על הביקורת להיות מותאמת לרמת הקשר שלנו לתצלום: יצירות מופת שמרגשות אותנו יזכו לביקורת ברמה אחרת מתצלומים סתמיים. קחו למשל את התצלום הבא, מאת Guido Harari, בו מתוארים המוזיקאים Lou reed ו-Lauri Anderson:

Photograph: Guido Harari, 2002

בעיני זו יצירת מופת. התצלום הזה מעורר בי התרגשות בכל פעם שאני מתבונן בו. אילו נתבקשתי להעביר עליו ביקורת לא הייתי מעלה בדעתי לכלול בה התייחסות לבחירת הצלם בשחור לבן, לקונטרסט או לטשטוש הקל. ירידה לפרטים כאלה מתעלמת מערכה הרגשי של היצירה הזאת. אתם מבינים למה אני מתכוון.

תרשים הזרימה הבא מתאר את תהליך ההתבוננות שלי בתצלומים ואת המפתח שאני משתמש בו על מנת להתאים את הביקורת ליצירה. אלה הם כללי אצבע בלבד. הפרטים עשויים להשתנות ממתבונן למתבונן. הקישו על התרשים על מנת שתוכלו לקרוא בו.

.