צילמת תמונה נהדרת. עיבדת אותה כדבעי: חתכת פה, חידדת שם וכעת יש בידך יצירת מופת של ממש. רגע לפני שאתה מדפיס אותה במימדי ענק אתה מחליט לשתף אותה עם אחרים בפורום ביקורת התמונה החביב עליך. רק על מנת להיות בטוח. אבל כאן נכונה לך אכזבה: המבקרים אינם אוהבים את התמונה. אתם ודאי מכירים את תחושת העלבון וההשפלה. זה כואב. אני יודע.
לפני שתמחק את התמונה מן הדיסק הקשיח, עצור לרגע וחשוב: מדוע אתה מייחס חשיבות רבה כל כך לדעתם של אנשים שאינך מכיר? האם באמת יש אמות מידה אובייקטיביות ל"ערכה" של יצירה? ועוד: האם הביקורת מתייחסת לתמונה כאל מכלול רגשי ואינטלקטואלי או שמא היא רק תוקפת פגמים בשלמות ה"הנדסית" שלה?
קשה להתייחס אל צלם חובב שטורח וכותב ביקורת על יצירתם של צלמים חובבים אחרים כאל בר סמכא. קודם כל, סביר להניח שהוא רואה בעצמו "מתלמד" (כאילו הצילום הוא תורה שניתנת להכלה). שנית, בכל קהילה, אפילו מקוונת, קיימים מתחת לפני השטח זרמים בין-אישיים שבבסיסם תחרות על מיקום בהיררכיה. יתכן מאד שהביקורת נגועה באינטרסים סבוכים (למשל, אם חבר מסוים בקהילה אהב את התמונה יהיו אחרים שיתאמצו למצוא בה פגמים רק כדי לסתור את דעתו). שלישית, האוריינטציה בקרב קהילות מקוונות כאלה היא לעתים קרובות טכנית. דווקא הצלמים בעלי הטכניקה המעולה ביותר מתקשים להסביר כיצד תמונה מסוימת גרמה להם להרגיש או לחשוב. זה עניין של אופי. ולבסוף, מבקר טוב זקוק לניסיון הן בפרקטיקה והן בביקורת, לידע רחב ולדרך חשיבה הומאניסטית. עליו להיות סבלני, להצטיין בכושר ביטוי עשיר ולנהוג באמפתיה. כלומר, מבקר טוב יהיה גם צלם טוב, לפחות בפוטנציה. בכמה אנשים כאלה נתקלת באתרי ביקורת התמונה?
לעתים אני מתחלחל לנוכח חוסר התקשורת בין המבקר למבוקר. זה קורה כשמועלית לדיון תמונה בעלת "ערך מוסף", כזאת שמביאה לידי ביטוי את הלך הרוח של הצלם ואת הראיה שלו. במקרים כאלה ביקורת על קו אופק בלתי מיושר, על חדות בלתי מושלמת, על מיקום הנושא במרכז הקומפוזיציה ועל עוד כהנה וכהנה פגמים טכניים לא רק שלא תסייע לצלם, היא כלל לא רלוונטית.
משפט נפוץ בביקורות הוא וריאציה כלשהי על המוטו "התמונה איננה מחמיאה למצולם". מובן שביקורת כזאת עשויה להיות לעזר במקרה של צילום מבוים שמטרתו הצגה מחמיאה של הנושא (האנושי, בדרך כלל). צלמי חתונות מתלבטים ודאי בעניינים האלה מפעם לפעם. אבל ביקורת כזאת איננה מתאימה לעבודות רציניות. בבסיסה עומדת התפיסה הפרימיטיבית לפיה החשיפה למצלמה גוזלת משהו מנפשו של אדם ולפיכך זכותו להיראות בתצלום במיטבו. מאה שנים של אמנות מודרנית לא הספיקו על מנת להעביר את הרעיונות האלה מן העולם.
לפעמים נדמה לי כאילו הביקורת נכתבת לאחר מילוי של checklist. למשל:
- האם חוק השלישים נשמר בקפדנות?
- האם הדמויות המופיעות בתמונה נחתכות ע"י המסגרת?
- האם חדות הנושא משביעת רצון?
- האם יש בקומפוזיציה פרטים שמסיחים את הדעת מהנושא?
- האם הפרדת הנושא מהרקע טובה?
- האם החשיפה מתקבלת על הדעת?
- האם יש בתמונה אזורים "שרופים"?
- האם איזון הלבן מדויק?
- וכיו"ב
בחלקה השני של הסדרה הקצרה הזאת אדון בשאלה כיצד בכל זאת לכתוב ביקורת אפקטיבית.
אני חושבת שהפסקתי להשתתף בפורומים של צילום כשהבנתי, שצלמים רואים צילומים אחרת. הכי בלתי נסבל בעניי, שמעירים על אופק, על המיקום של הנושא, על החדות, על טישטוש. נדיר למצוא הערות על החשיבה שמאחורי הצילום, אם יש בצילום התרחשות משמעותית, כיצד ההתרחשות הזו באה לידי ביטוי.
השבמחקלמדתי תקופה די ארוכה עם טל גליק. צלם בחסד לטעמי ומורה מחונן. טל תמיד התחיל את השיעורים שלו בשתי הבחנות טכניות פשוטות, האם אנחנו רוצים בידול של הנושא? האם אנחנו רוצים תנועה? שתי החלטות שהיינו אמורים לקבל ברמה הטכנית וזהו. ברמה של הקומפוזיציה והרעיון היו הרבה יותר החלטות עומק שנדרשנו לקבל. כמו נושאים של סימטריה שמחזקים את הרעיון המרכזי בצילום שאנחנו רוצים, כמו נושאים של הנגדה שמבליטה את הנושא. אלה סתם דוגמאות שקופצות לי לראש. אלה דברים שקשה ללמוד אותם והם דורשים ביקורת מובנית והמון אימון, ואת אלה לא מוצאים בפורומים לצערי. גם ברמה הטכנית הביקורת לא עיניינית ולא תורמת ללימוד ולהתפתחות. נדיר שמישהו יעיר לדוגמא שיש כתם אדום במסרגת של הפריים ולכן העין נמשכת לשם ומסיטה את הפריים גם אם שמנו את הנושא של הצילום שלנו ממוקם לפי חוק השלישים.
נדיר שמישהו יעיר שלא תמיד חייבים סימטריה בצילום ואפשר כשבצד אחד יש התרחשות "חזקה" להותיר את הצד השני בכלום ריק (אגב זו הערה של ניקוס אקנומופולוס שחושב שבמקרים כאלה כל המוסיף גורע ולמעשה הצלם מחליש את הצילום ע"י יצירת האיזון המלאכותי)
אני כבר גם לא כל כך מעירה על צילומים. אחרי 3 שנים של לימודי צילום במסגרות שונות ובעיקר אלטרנטיביות, אני לא חושבת שההערות שלי יתקבלו בברכה ולכן אני נמנעת. בסופו של דבר אני לא מעוניינת לריב עם אף אחד וגם לא לגרום לו להרגשה רעה וכשאדם חושב שהצילום שלו גדול וכולם בפורום מוחאים לו כפיים, קטונתי. באמת.
מסכימה לחלוטין. זו הסיבה שאני ממעטת להעלות תמונות לביקורת בפורומים, וזו גם הסיבה שקשה לי לאחרונה גם לתת ביקורת או להגיב לצילומים של אחרים, אפילו שאני נכנסת כל יום. יש משהו שטחי בתגובות האלו ולא מספק. האמת, גם אצלי בבלוג היתי שמחה אם יגיבו יותר או יגיבו בפירוט, אבל אני מבינה שזה מצריך זמן, סבלנות והשקעה.
השבמחקלגבי נתינת ביקורת, אני מוצאת שלפעמים עצם ההכרח להעלות את התחושות בכתב ולנמק עושה לי "סדר בראש" ועוזר לי להתבטא.
בסופו של דבר, זו אחת הסיבות העיקריות בעיני ללימודים מסודרים (ולא, לא קורס טכני). אצל צלם שאני מעריכה ועם קבוצה של אנשים ש'שוחים' בחומר מבחינת הז'רגון. חוק השלישים וחידוד זה משהו שמלמדים אך ורק בקורסים למיניהם. מעולם לא נתקלתי בזה בלימודי אמנות גבוהים.ובנוסף ,כמובן למצוא אנשים שאני מעריכה את דעתם וליצור אתם שיח אומנותי ביקורתי שוטף.
עכשיו עשיתי לעצמי חשק ללכת ללמוד :)
אני חושב שכל צלם שמתקדם ומתפתח ומגיע לרמה מתקדמת מרגיש את כל הנאמר כאן גם ע"י שאול וגם ע"י sivi ו A wind. אבל כצלמים יש לנו גם את הרצון לשתף את העבודות שלנו וכאנשים יש לנו את הצורך/רצון גם לקבל פידבק. לכן אנשים פונים לפורום ולא סתם מעלים אתר גלריה.
השבמחקהעינין הוא שברוב המקרים פורומים פתוחים שוקעים לבינוניות ובמקרה הישראלי גם לגועל נפש מילולי שלרוב נובע מהאגו הישראלי של "אני יודע הכי טוב".
מה הפתרון?
אז יש קבוצות צילום סגורות, ויש גם כאלו שתמקדות בסגנונות מסויימים אבל גם שם הנפיחות עולה לראש לעיתים.
אני רואה בפורום ככלי מאד חשוב בהתפתחות הצלם בתחילת דרכו ואני חושב שגם צלמים מתקדמים יכולים למצוא את מקומם בפורומים שונים. אפשר לפרסם תמונות על מנת לשתף בלבד ולא להתייחס לביקורת (לא נעים לבקש לא להגיב...) אני חושב שמי שחבר בפורום מסויים מספיק זמן כבר מסוגל לסנן מי מנותני הביקורת נותנים ביקורת רצינית ומקצועית וממי אפשר להתעלם.
אחת הבעיות שאני מזהה בפורום זה שצלמים הופכים את הביקורת לדיון. המבקר מביע את דעתו על סמך טעמו, יכולתו והידע שלו. אל לצלם או לאף אחד אחר לנסות להסביר או לשנות דעה, ביקורת היא לא דיון.
בדר"כ הצלמים המתקדמים (אלו שלא מחפשים לריב משעמום) בסופו של דבר נוטשים את הפורומים ולדעתי זה חבל. צלמים אלו יכולים למשוך את הרמה כלפי מעלה, הן ע"י שיתוף עבודותיהם והן ע"י מתן ביקורות עמוקת יותר מ WOW, אבל גם ע"י פתיחת דיונים בפורום על נושאים שונים הקשורים לצילום, מדיונים אלו אפשר ללמוד וללמד הרבה.
באופן אישי אימצתי לעצמי נוהג שלא להגיב לביקורת לעבודות שלי, טובות או רעות. לפעמים אני מקבל ולפעמים פחות. אני גם לא מסביר את העבודות שלי כי אני לא חושב שצלם צריך לעשות זאת, התמונה צריכה לדבר. ואני מקבל שהיא מדברת לכל אחד.
אני משתדל לתת ביקורות מעמיקות אבל כשמדי פעם מקבלים על הראש בגלל שמנסים לחשוב אחרת אז חוזרים ל WOW ו like....
אני גם שם לב שככל שהתמונה מאתגרת יותר מבחינה אמנותית ואינטלקטואלית כך היא פחות מובנת, לפחות בפורום המדובר, וזה נובע מהבינוניות שהפורום נשאב אליה גם בגלל כל מיני סכסוכי אגו מטופשים שפשוט מגרשים את מי שיכול להרים את הפורום למעלה.
נשמטה לי מילה:
השבמחק"...ואני מקבל שהיא *לא* מדברת לכל אחד."
אולי תפתח פורום אלטרנטיבי?
השבמחקSivi ,A wind,
השבמחקמי שמבקש משוב - ראוי שיעשה זאת במקום בו יוכל להפיק תועלת מהביקורת. מי שנותן משוב - ראוי שיעשה זאת במקום בו תהיה לו משמעות. לכן הדרת הרגליים מהפורומים הכלליים מובנת. זה עלול להתברר כבזבוז זמן מוחלט.
שגיא,
אתה צודק. שיתוף העבודות בפורומים המיועדים לביקורת אופייני לשלב אבולוציוני מוקדם (אני אפילו לא יודע אם הוא חשוב להתפתחות או לא). התועלת שאפשר להפיק מביקורת של מתחילים מוגבלת, בעיקר אם היא טכנית. מצד שני, אני מוצא שדווקא ביקורת מצד הדיוטות היא לעתים משמעותית, כי הם מתייחסים לעבודות כאל יצירות מוגמרות ודבריהם מבטאים מחשבות ותחושות.
לגבי מתן ביקורת, בסופו של דבר אתה מוצא את עצמך מגיב רק לתמונות שאתה אוהב. זה בודאי קל יותר.
Bazzaz,
לא, תודה. יש מספיק פורומים אלטרנטיביים.
שגיא, לא מסכימה עם שני דברים שכתבת:
השבמחק1. להגיב לביקורת של עבודות שלך. לי זה נראה מינימום תשומת לב למי שטרח וניסח ביקורת או התייחסות לעבודותיך.
2. להפוך ביקורת לדיון. אם כבר, זה מה שחסר בעיני, ההידיינות על טעם, רגש, אופן הביקורת, נימוקים. ככה לומדים בעיני :) חבל לגמור כל הצגת עבודות בכמה תגובות שונות ובזה לגמור את הענין לא כך?
שגיא, לא מסכימה עם שני דברים שכתבת:
השבמחק1. להגיב לביקורת של עבודות שלך. לי זה נראה מינימום תשומת לב למי שטרח וניסח ביקורת או התייחסות לעבודותיך.
2. להפוך ביקורת לדיון. אם כבר, זה מה שחסר בעיני, ההידיינות על טעם, רגש, אופן הביקורת, נימוקים. ככה לומדים בעיני :) חבל לגמור כל הצגת עבודות בכמה תגובות שונות ובזה לגמור את הענין לא כך?
Bazzaz, אין טעם לפורום אלטרנטיביב כי הוא ישקע לאותו מצב כמו כל שאר הפורומים. תפוז היה אחד הראשונים ופליטים משם פתחו את קבוצת פוטוגניה ב dspot וזה לא עזר יותר מדי, משחקי האגו שם הם מהגרועים שנתקלתי...
השבמחקA wind, תשומת לב ותגובה הם שני דברים שונים. מתן תודה על כתיבת ביקורת היא תשומת לב. להתחיל להתווכח עם מישהו שחושב שתמונה לא טובה למה היא כן טובה זה לא כל כך במקום. לצלם לא יכול להיות צד בדיון כי הוא לא אובייקטיבי, צלם יכול להשתתף בדיון על עבודות של אחרים, אם זה דיון תאורטי לגמרי שמשתמש בתמונות ידועות כרפרנסים או דיון לגטימי בין שני מבקרים של תמונה בפורום, כאן לא אחת נכנסתי לדיון מדוע תמונה X כן טובה או לא טובה לטעמי.
שאול
השבמחקאני מסכים עם רוח הדברים ועם כל זה, מסתייג מהמוחלטות שלהם. אנסה להסביר:
1. אי אפשר להתעלם מהשלב בו נמצא הצלם (אתה הבאת פעם את גרף השלבים, אם אינני טועה). השלב בו לא אכפת לך מהתטכניקה כל כך בא לאחר שני שלבים - השלב בו אינך יודע אותה ואחריו השלב בו אתה לומד להגיע לטכניקה שאליה התכוונת. כשבאים לתת בקורת, צריך לדעת מה השלב בו נמצא הצלם וזה לא פשוט. כשצייר מודרני מגבב צבעים על נייר, אני מתייחס ליצירה בידיעה שהוא יכול היה לציר מה שרק רצה והוא בחר לגבב את הצבעים בדרך מסויימת. לכן גם אשקיע בבחינה מדוקדקת של היצירה. כשנותנים לקוף קופסאת צבעים והוא מורח אותם על נייר - אין טעם להשקיע בנסיון להבין מה הוא רצה - גם אם גיבוב הצבעים מצא חן בעיניך. ככה גם הצלם המנוסה, שיכול היה להביא לפוקוס מה שרק רצה, ליישר את התמונה או לעקם אותה וכו' לעומת זה שניסה לעשות הכל "נכון" ולא צלח.
2. ללא קשר לסעיף הראשון - צריך תמיד להתייחס גם למכלול התמונה, מה רצה המצלם להעביר ואיך זה עבר. גם אם הטכניקה "מחורבנת" וכאן, שוה צריך להתייחס לשלב בו נמצא הצלם - כי חלק מהבעיה יכול להיות טכני (הפרדה מהרקע למשל) והוא פשוט לא הצליח להגיע למה שרצה להראות.
3. השלב בו נמצא המבקר - לא צריך "להתחלחל" מהערה על קו אופק עקום, גם אם אינה שיא עומקה של הבקורת, גם מי שמבקר עובר תהליך למידה והתפתחות. בתחילה אתה רואה רק את התמונה הגדולה. זה בדרך כלל השלב בו אתה אומר "וואוו" או "סתמי" על תמונה בלייכולת לנתח אותה. אחר כך אתה מתחיל להבין דברים בסיסיים שהם בעקרם טכניים כמו, הפרדה מהרקע, עומק שדה, משקל וכו'...ורק בסוף (אם בכלל) אתה בשל להבין את התמונה שהצלם הבשל צילם, או לחלופין, להעיר הערה שהיא באמת בונה לצלם המתחיל.
אבל... והרבה פעמים זה אותו אדם שעובר את אותם שלבים במקביל בשני המסלולים, ובשביל שכל זה יקרה, הוא צריך לעבור תהליך.
איפה הבעיה? לטעמי הבעיה היא בפורומים המורכבים מאנשים בשלבים שונים של התפתחות (או תקועים בשלבים שונים...) כאשר הדיעה של כולם נשמעת באופן שווה וללא יכולת לדעת באיזה שלב כל צלם או מבקר נמצא.
מי שמסתובב בפורומים נמצא בשלב התפתחות כל שהוא, אחרת אין באמת סיבה להיות שם. אם הגעת למה שרצית, אתה לא צריך את הפורום, פתח תערוכה וקבל בקורת ממבקרי אומנות או מהקהל שיבוא לראות ואולי גם לקנות. אם אתה בפורום, אתה צריך לדעת גם לקבל את העובדה שמי שמבקר אותך מתפתח כמוך.
דני, יש בעיתיות עם הסעיף הראשון. בפורום אתה לא תמיד יודע מי מסתתר מאחורי בכינוי, אתה לא יודע מה הותק שלו ומה רמתו ולכן זה מאד קשה במתן ביקורת לנסות להתאים אותה לרמת הצלם.
השבמחקמעבר לכך זה נושא בעייתי בפני עצמו, כי אם ניתן ביקורת שונה לאותה תמונה רק כי צולמה ע"י צלמים שונים שנמצאים ברמת צילום שונה אז אנו חוטאים לצלם החדש וחסר הניסיון, כי הביקורת ה"מנומסת" לא תגרום לא להתקדם.
למזלנו אנחנו לא קופים ולהבדיל מקופים, אם צלם "גיבב" צבעים על החיישן שלו ויקבל ביקורת שלילית אך מנומסת אז הוא אולי זה יופנם והצלם יתקדם וינסה לחשוב יותר לפעם הבאה.
הביקורת לטעמי צריכה להיות אך ורק לתמונה בלי שום קשר מי הצלם. היא צריכה להיות אמיתית גם אם כואבת רק חשוב להתנסח בצורה מנומסת וברורה.
עוד דבר שמבדיל פורום מערוצי ביקורת אחרים היא שכל פורום מפתח עם הזמן שפה וסלנג משל עצמו. לפעמים צמד מילים יכול להביע 1000 מילים. התפקיד של משתתף חדש בפורום הוא קודם כל להכיר את המקום החדש שבו הוא נמצא, להכיר את הנהלים, את השפה ואת הפעילים בו. זה יעזור בהמשך להבנת וקבלת הביקורת בצורה טובה יותר.
שגיא
השבמחקברור לי שאי אפשר לדעת מה "רמת הצלם" אלא אם כן אתה מכיר את עבודותיו. אבל אתה גם לא יכול להתייחס רק לתמונה בלי מי שעומד מאחוריה. אתה לא יכול להעיר למישהו שזאת עבודתו הראשונה וכל הדמויות מטושטשות, התאורה רעה, הרקע מושך את העין יותר מהדמויות והן כולן חתוכות כמו בקצביה את אותן הערות שתעיר לאותה תמונה בדיוק ששאול צילם למשל כי ברור לך שהו אמודע לכל זה ובכל זאת בחר להראות זאת ככה.
הבאתי את דוגמת הקופים, לא כי הם לא יכולים ללמוד, אלא כי הם לא "חשבו" על כל העינינים הטכנים, הם קיבלו בננה בשביל למרוח צבע על נייר.....הם בכלל לא מודעים לאיך שזה נראה.
וכן, אני ודע שאני מעלה קונפליקט - לכן אני אומר שאני מסכים עם שאול באופן עקרוני, רק לא עם ההחלטיות שבה זה נאמר....
אם בוחנים תמונה לפי תרשים הזרימה ששאול העלה שאני דיי מסכים איתו, אז ברגע שיש את הרגש או הגירוי האינטלקטואלי אז כל הנושאים הטכנים שהזכרת כאן לא רלוונטים ולא צריכים להוות נושא לביקורת. כך שזה לא משנה מי הצלם. כשצלם כמו שאול מעביר את הרגש בתמונות אז בהחלט שאר הדברים לא חשובים ולרוב לא זוכים לביקורת טכניים (למעט זוטות), בתמונות שאין בהן יותר מדי מבחינה רגשית, איטלקטואלית או אמנותית אז כל שנשאר לנו הוא לבקר את הצד הטכני.
השבמחקאבל כאן עולה בעיה נוספת והיא שלא כל מתבונן קולט באותה רמה את הרגש שעובר, את זה לא לומדים בקורס צילום או בפורום, לזה צריך להפתח בדרכים אחרות, זאת אבולוציה רגשית-אמנותית. וכאן צלמים מתקדמים נופלים בפורומים כי הם מקבלים ביקורת טכנית שמבוססת על חוסר ידע והבנה.
דני,
השבמחקתודה על תגובתך.
אתה צודק. הדברים אכן נחרצים. הפוסט הזה נועד להוות פרובוקציה ולהרגיז מעט את הקורא. שני הפוסטים הבאים (וגם הפוסט הרביעי, שיכנס לעומקה של הביקורת הטכנית) מבהירים את כוונתי.
עניין קטן נוסף: לדעתי יש לבקר כל תמונה לגופה, ללא תלות בזהות הצלם ובהיכרות הקודמת עם יצירתו. בכך אני מסכים עם שגיא.